ב"ה

עמ"י ניצב על שפת הים, נחלקים לארבע כיתות א' אומרת נחזור מצרימה, א' אומרת נילחם במצריים,      א' אומרת נקפוץ למים וכת א' בתפילה… משה רבנו צועק אל הקב"ה ואז השי"ת מפתיע בתשובה:

"מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל וייסעו".

הקב"ה או' יש פעמים שאין זמן לדיבורים של הא' ואפי' זה לא הזמן לתפילה.. אלא…- מסירות נפש!!!

"הים ראה וינס הירדן יסוב לאחור"

או' המדרש מה ראה הים שנס ארונו של יוסף שאז אמר ה' לים -"ינוס מפני הנס" – יוסף שברח מן העבירה שנ"א "ויעזב יוסף בגדו בידה וינוס" שעשה מסירות נפש ובזכותו נשתנה הטבע ונבקע הים ע"י שנחשון בן עמינדב קפץ למים והראה שהוא ממשיך את הכוח של המסירות נפש.

דהיינו שמעיקר הדין בלי המסירות נפש של עמ"י אלא ע"פ דרך הטבע, הים לא היה אמור להיבקע אלא מפני המסירו"נ , כיון שמסירו"נ זה נגד הטבע אז זה משנה את הטבע, ולכן בנ"א שרוצה ישועה בכל דבר שהוא מהשמיים הוא צריך להיות בבחינת 'נס' – מסירות נפש ואז יזכה לישועתו.

והמסירות נפש זה דבר ראשון: כ"א ומדרגתו יש בנ"א שמה שהוא עושה זה בכלל לא נסיון לשני ולהפך יש א' שקשה לו להתפלל בציבור וא' ללכת לשיעור תורה כ"א לפי הקושי שלו…                                           ודבר שני כגודל הישועה שא' צריך כך גודל ההקרבה שהוא צריך לעשות מצד עצמו, בנ"א שצריך רפואה גדולה לא יגיד רק אני ייטול ידיים, זה טוב, אבל צריך יותר מזה משהו שקשה לו – זה הנסיון, אותו הדבר זה בעניין של פדיון נפש שאל אותי פעם מישהו כמה צריך ליתן א"ל כמה שקשה לך לא' זה 1000 שח ולא' זה 20 שח כ"א לפי הקושי וזה מה שמבטל את הדינים מהא'.

הגמ' או' שעמ"י אין להם מזל. מה הכונה? – שאנחנו מעל למזל, אנחנו עמ"י לא לפי חוקי הטבע.             אבל מיצד שני אתה יכול לראות אנשים שהם כן מנוהלים ע"פ הטבע בדיוק, למה זה? אלא שבנ"א שהולך אם הקב"ה בטבע – השי"ת מתנהג עמו עפ"י הטבע, אבל כשבנ"א משליך את השכל מול הקב"ה ומאמין בו באמונה שלימה – השי"ת דואג לו אף למעלה מהטבע. ולכן הקב"ה או' למשה "מה תצעק אליי" – מספיק לעכשיו אם התפילה אני רוצה לראות השתדלות למעלה מהטבע כדי שתקבלו את הישועה – "דבר אל בנ"י וייסעו"…

במכה האחרונה בפ' שעברה קראנו על "מכת בכורות" הקב"ה או' למשה "בחצות אני מוציא את בנ"י" ואילו משה או' לפרעה "כחצות" – בערך בחצות.. ומדוע שינה? שמא יבדקו המצריים בכוכבים ויטעו בחצות ויגידו משה בדאי.

ואני תמה ע"ז המצרים אחרי 10 מכות אין להם מים, אין להם אוכל, הם חולים, זה מה שחסר להם לראות מתי חצות כדי לדעת אם משה נאמן וכי הם לא ראו עד עכשיו??

אבל מו"ר אנחנו צריכם לדעת שזה גם מרמז עלינו…                                                                                     כל יהודי יש לו פרעה קטן ומצריים קטן בלב, מצד אחד אנחנו יודעים את האמת שהקב"ה שומר ומגן והוא נושא אותנו מעל דרך הטבע וכ"ו… אבל מצד שני אנחנו עדיין מסתכלים בלי אמונה. – או מה אפשר לעזור.. בנ"א שצריך רפואה שיתפלל לרפו"ש לא יגיד שנשיג את רופא פלוני, אותו דבר בפרנסה תשליך את זה על בורא עולם ואל תיתן להשי"ת עצות איך לפתור לך את הבעיה.

(אבל השי"ת בכוונה הביא לנו את האפשרות הזאת של הבחירה, כדי שנבחר בטוב ונקבל ע"ז שכר, בורא עולם רוצה לראות אותנו סומכים ובטוחים בו ואף מקריבים בשביל זה..)

בגמרא במס' תענית: מובא שהיה בצורת גדולה בא"י ובאו לפני ר' אליעזר ביקשו הימנו שיתפלל, התפלל ר"א הרבה ולא נענה, בא אחריו תלמידו רבי עקיבא, – רק אמר 'אבינו מלכנו' וכבר הגיעו עננים והתחילו לרדת גשמים. החלו העם לרנן וכי התלמיד גדול מהרב… יצאה בת קול ואמרה 'לא מפני שזה גדול מזה אלא מפני שזה (ר"ע) מעביר על מידותיו…' דהיינו ר"א היה מתלמידי ב"ש שהיו או' 'יקוב הדין את ההר' אז גם הקב"ה הלך לפי הדין שלא היה מגיע לעמ"י גשמים אבל ר"ע היה בשיטת ב"ה שהיו עושים לפנים משורת הדין כך גם הקב"ה עשה לפנים משורת הדין והוריד להם גשמים..

מה שאנחנו לומדים מזה כמו שאמרנו שבנ"א מקבל לפי מה שהוא עושה… כ"א לפי הכלי שלו ר"א הביא כלי של ע"פ הדין – נתמלא לו שם ע"פ הדין. ר"ע כליו היו לפי רחמים – כך עמ"י קבלו על ידו מן הרחמים. אותו הדבר כל בנ"א יש לו כלים שבהם השי"ת מוריד לו את השפע, בנ"א שיכין כלים טובים יקבל את הטוב גם משמיים וגם מהסובבים, פתאום א' רואה שיותר מעריכים אותו, מחייכים אליו, ולמה? כי הוא נהיה בנ"א יותר טוב ויותר נח, הוא מכיל את כולם וכך הוא מקבל חזרה…

בפרשה שעברה קראנו "בא אל פרעה" מה זה בוא למה לא לך אל פרעה?

אלא א"ל השי"ת למשה אני איתך, בוא איתי… כי 'בכל צרתם לו צר' הקב"ה נמצא איתנו בכל הצרות, הנפילות, רק תבוא יהודי, תנסה להמשיך ולהתקדם אל תישאר באותה המשבצת, תעשה משהו.

אותו הדבר אנחנו רואים במכת חושך שהייתה בשביל עמ"י כי 80% ! מעמ"י מתו במכת חושך, שנ"א: "וחמושים עלו בני ישראל" רק חמישית ממה שהיו ולמה כי כל השאר שמונים אחוז רצו להישאר במצריים! ואני תמיד שואל איך יתכן בנ"א שסובל, משועבד, כמו בשואה היה להם שם, ובנ"א לא רוצה לצאת???

אלא התשובה היא שהם התרגלו! הבעיה הכי גדולה זה להתרגל, בנ"א שהתרגל למציאות של חיים מה שלא תציע לו – הוא ירצה להישאר וזה אסור לנו! אסור לנו להתרגל לחיים שלנו לזה שאנחנו קמים בבוקר, מתפללים, לומדים תורה,.. – 'כל יום יהיו בענייך כחדשים"                                                                         אז נכון % 80 מאיתנו לא רוצה לצאת וגם בתוכנו יש את ה-% 80 שלא רוצים להתקדם, אבל בכל אדם יש חומש שצועק לצאת ממצריים ולא להרגל ולדכדוך… ואיתו בעז"ה לצאת מהמצריים שלנו!

לכן כל בנ"א יכול מהיום לשנות את המזל והטבע שלו, יכול להיות שנגזר עליו משהו מסוים בר"ה אבל א"א להביא את זה עליו למה? כי הוא שינה את הכלי שלו, הוא עשה נגד הטבע, עשה מסירות נפש בדבר שהיה קשה לו – גם הקב"ה עושה איתו מעל הטבע – ובוקע לו את הים!!! כל א' יכול לצאת ממצרים, רק שירצה ויפעל משהו מסוים שיבקע את החומה של הטבע, משהו של מסירות נפש, ואז בורא עולם ינהיג אותו מעל דרך הטבע, רק נשנה את עצמנו ונרצה באמת להתקדם ולצאת מהמצריים.

ונזכור תמיד שכל המהלך של הקושי ואח"כ המסירות נפש שלנו בורא עולם ביחד איתנו – "בוא אל פרעה" עד שבעז"ה ה' נקבל את הישועה שלנו במהרה בימנו וברחמים אכי"ר.

יה"ר שנזכה לדעת להשתנות ולהסתכל תמיד במבט הנכון, ובכך נזכה לקבל את השפע, ולהחיש את הגאולה אכי"ר.

שבת שלום

פרשת השבוע פ' ויחי שבה אנחנו חותמים את ספר בראשית…

"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וייקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ"

זוהי הברכה שבירך יעקב אבינו את הבנים של יוסף – מנשה ואת אפרים וכך מברך כל אב את בניו בליל שבת קודש.

והמפרשים שואלים מדוע הקדים בזה יעקב אבינו את עצמו לאבותיו אברהם ויצחק?

והביאור בזה הוא – כיון שכמבואר "על שלושה דברים העולם עומד על התורה, העבודה ועל גמילות חסדים", וצריך להבין שהרי היה מן הראוי שיתקיים העולם על קורבנות למשל, שהרי קדמו לתורה שהרי כבר אדם הראשון הקריב קורבנות? וכמו"כ הלוא החסד קדם שהרי נוח היה בעל חסד גדול ואירח את כל הבהמות אצלו בתיבה וטיפל בהם וא"כ גם החסד קדם?

אלא באור הדברים הוא שלפני החסד ולפני הכול צריך שיהיה תורה, בלי התורה כל החסד וכל הקורבנות אינם שווים, אין להם את ההסתכלות הנכונה ויתכן מאוד שייכשלו במטרתם וזה לא ייחשב לחסד.

הדוגמא לזה למשל יש רח"ל חולה שסובל מייסורים והולך למות, מה עושים הרופאים שלא יסבול מנתקים אותו מהמכשירים והם מבינים שזה חסד, אבל לפי התורה זה רצח גמור. ואותו הדבר למשל בריבית שנראה שהוא גומל חסד, אך כיון שזה בריבית ההסתכלות האמיתית היא שזה כלל לא טוב וזה עול גדול, לכן קודם להכול זה תורה.

וזה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו – שהרי יעקב הוא הסמל של התורה – "איש תם יושב אהלים" ואחרי זה אברהם שזה חסד וכו' כי התורה זה מצפן ומדד לחיים שלנו בכל פעולה שאנחנו עושים זה דרך חיים שבלעדיה בנ"א לא ידע מה הנכון.

באותו סיפור שיוסף הביא את בניו להתברך, יעקב אבינו שיכל את ידיו ושם את הימין על ראש אפרים למרות שהוא הקטן, ואת שמאלו על ראש מנשה למרות שהוא הגדול ויוסף ביקש ממנו לשים כסדר אך יעקב אמר לו ידעתי בני ואעפ"כ, והסביר לו את טעם העניין… וכל העניין הזה צריך ביאור והלוא מנשה ואפרים היו ילדים ומה הבעיה להחליף אותם ולמה לשכל את הידיים ולשנות את הסדר?

אלא יעקב אבינו מלמד אותנו יסוד לחיים – שילדים צריך לחנך לפי הטבעים שלהם, אל תנסה לשנות את הילד שלך, לפעמים אדם רוצה שבנו יתנהג בצורה מסוימת טובה יותר, אך הבן מסתכל על אבא שלו ועושה כמוהו לכן קודם כול האדם צריך לשנות את עצמו, לפני שהוא בודק אחרים…

ויסוד נוסף שיעקב אבינו מלמד אותנו בדרכי החינוך, כל ילד הוא צומח אחרת, הא' פיקח יותר והשני פחות, הא' ממולח יותר והשני פחות, והכלל הוא שאין כלל ואין חינוך מיוחד לכולם, כל אחד יש לו את הדרך שלו, חיוך לילד הזה בזמן המסוים הזה יכול פחות להתאים לשני, לפעמים לזה קל יותר דברים שלשני קשה, הערה לזה יכולה להתקבל אחרת אצל זה, אין חינוך שווה לכולם ולכן צריך הרבה חכמה מתי לומר ומה לומר, אדם שרוצה לומר ביקורת צריך לעטוף את זה במחמאות אמיתיות, וזה יעקב אבינו מסכל את ידיו – ללמד אותנו איך מתנהגים עם ילד, לפי הטבע שלו, לפי מה שהוא.

"ויחי יעקב בארץ מצרים.." 'למה פרשה זו סתומה לפי שבקש יעקב לגלות הקץ לבניו ונסתם ממנו' (רש"י).

ובזוהר הק' יש ב' גרסאות האם הוא גילה למעשה את הקץ או לא, ואיך זה יכול להיות, הוא גילה או לא ? וביאור הדברים הוא, שמבואר בגמרא בסנהדרין על הפס' של הגאולה "בעיתה אחישנה" ושאלת הגמ' א"כ מתי יבוא משיח בעיתה – בזמן שנקצב או שהקב"ה יחשינה ויזרז אותה? ועונה זכו – 'אחישנה', לא זכו – 'בעיתה'.  דהיינו שבכוחם של ישראל לקרב את הגאולה מ'עיתה' ל 'אחישנה' ולקרב את הקץ וכך זה גם בגאולה הפרטית שכל אדם צריך, הוא יכול לקרב לעצמו את הקץ גם אם נגזר קיצבה מסוימת וזה כ'שזכו'…

וממלא יעקב אבינו רצה לגלות את הקץ של 'בעיתה', מתי אמור המשיח לבוא מן הדין ואמר לו ה' אל תגלה כי אין קץ לעמ"י כי ע"י המעשים אם 'זכו' אפשר לשנות את זה, אם ירצו ישראל הם יכולים להקדים את הזמן, וממילא הזמן של ה'בעיתה' אינו משנה כ"כ, כי אפשר לקרב אותו, וזה הביאור שהוא גלה ולא גילה – שבמה שהוא לא גילה את הקץ של 'בעיתה' הוא גילה את מה שבעצם אפשר לעשות 'אחישנה'. וזה באור דברי הזוהר.

והדבר הזה זה בין בגאולה הכללית ובין בגאולה הפרטית, לפעמים יש קושי לאדם וכולם התייאשו, והרופאים וכו'.. אך כולם צודקים רק לפי הטבע הפשוט, לפי 'הבעיתה", אך מול זה יש את ה -'אחישנה' ויכולים להחיש את הגאולה הפרטית ואת הישועה…

ואיך עושם את זה?

ע"י 'זכו', דהיינו ע"י זיכוך, אם אדם מזכך את את עצמו, את האישיות שלו ואת הירא"ש שלו, ובודק את עצמו, הוא יכול לזכות.

והביאור של זה הוא – שהרי הרבה אנשים שואלים למה הברכות לא מתקיימות, על זיווג, על פרנסה, למה? והמפרשים מבארים בזה,  שבשביל שתתקיים ברכה צריך שיהיה האדם כלי לברכה, כמו שמצינו שיעקב כשרצה לברך את השבטים אמר שמא יש ביניכם אדם שיש לו טרוניה על חברו או על השמיים? ועל זה אמרו לו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' – שהם אחד בניהם ומאוחדים ואין להם טרוניה אחד על השני ואז אמר יעקב בשכמל"ו ובירך אותם רק אחרי שביטלו עצמם ונעשו כלי לקבל את הברכות זכו.

והעניין של זה כי מי שרוצה ברכה ולזכות בשפע צריך להתבטל, יש יהודי בקהילה שא"ל שלא הולך לו, כל מה שהוא עושה, לא הולך לו, ואמרתי לו תתרגל מעתה לדבר טוב, על עם ישראל על כולם ועל הכול, לדבר טוב, ואחרי זה הוא יזכה בעושר ואושר והביאור של זה פשוט כי מי שיש לו עין טובה הוא כלי, והוא יכול לקבל את הישועה שלו, הברכה יכולה לחול על אדם שהוא מבטל את עצמו, מי שלא רוטן הוא מוכשר  לקבל את הישועה של.,

כמו שידברנו כמה פעמים, למה צריך להתפלל והרי ה' יודע את הצרכים של האדם בפרנסה וזיווג שכל צרכיו ולמה יש להתפלל, וכתוב שעיקר העניין של התפילה הוא כדי שהאדם ייעשה בית קיבול וייעשה כלי לקבל את השפע, כי אדם חייב לעמול, ולהתפלל כדי לקבל שפע.

וכל זה הוא לפי האמונה של האדם, אם אדם יחזק את בטחונו, אמנם צריך קצת השתדלות אבל להאמין בלב שלם רק בהשי"ת ולהתבטל אליו ורק ככה הוא יקבל את הישועה, שאז הוא נעשה כלי קיבול לישועה וזה שנקרא 'זכו אחישנה'…

יש סיפור על הבעל שם טוב שהלך להתרים לישיבה שלו ובא לבית של איזה עשיר ורק דפק בדלת פעם א' והלך, שאל אותו העשיר מה העניין בזה, אמר לו שבזה הוא מילא את חובת ההשתדלות שלו, בדפיקה הזו.

כי הכול כבר נגזר לאדם האדם, ולפעמים חלילה נגזר עליו לקבל את ישועתו אחר הרבה זמן אך יכול לקצר את הזמן ע"י העניין הזה, של 'אחישנה' שיהיה במדרגה של הזיכוך הזה, שמוסר נפש ועושה דברים לכבוד השי"ת, פחות כועס, מתגבר וכו' לכבוד השי"ת, זה זיכוך, להבין שהכול מהשי"ת וא"א לא יכול לקחת מימך כמלא נימה, אם הקב"ה לא היה גוזר כך ולכן מי אני שאכעס – כך מקבלים ישועה מהשי"ת,

וזה מה שיעקב אבינו גם רומז בברכות בכך ש'שיכל את ידיו' יש בנ"א שיבקש ברכה לשלום בית, חינוך ילדים, אז יש אמנם ברכה אך צריך להשקיע בשביל זה, וכמו שאמרנו ראשית הכול בעצמך, בדוגמא האישית, כי הילדים קולטים היטב מהו ומיהו האבא ומהי האמא לכן שנה קודם את עצמך!

וזה יעקב אבינו מלמד, הייתה לו תפיסת עולם מסודרת, אך הוא משתנה, הוא משנה עצמו לפי המצב.

כמו שממשילים שהיה איזה צבי שהיה נתקע בעצי היער בקרניים שלו והתחיל לגזור את היער עד שאמרו לו, תגזור את הקרניים, תשנה את עצמך לפני שאתה מנסה לשנות אחרים. כי אדם יכול בקלות היום להתרגז, פוגשים כל יום עשרות אנשים, והעניין הוא לגמור את היום בשלום, בלי לפגוע ובלי להיפגע הרי כמו שבכביש חוסר שימת לב היא תאונה, אז מה צריך לעשות להצליח ליסוע לצפון ולדעת לזוז לפי הכבישים כך גם בחיים, לעבור את העולם עם פחות תקלות וזה העבודה שלנו בחיים לדעת לתמרן, אז אפשר לשבת בבית ואז אין התנגשויות אבל אדרבא זה התפקיד שלנו לצלוח את כל המהמורות של החיים בשלום בית, בהכול, ולדעת להגיע בשלום ולהשתנות מתי שצריך – לשכל את הידיים.

"ויחי יעקב"

צריך להבין למה קרא לו בשם יעקב ולא בשם ישראל שהוא כידוע השם החזק והמפואר של יעקב אבינו?                                                           ומבארים זאת המפרשים, שיהודי צריך לעבוד את ה' לא רק בבחינת "ישראל' אלא גם בבחינת 'יעקב' גם כשבנ"א לפעמים נמצא בעקב, בירידה, ברדידות, לפעמים בנ"א נמצא 'במוחין דקטנות' גם ובעיקר שם צריך לעבוד את הבורא.

ואדרבא לעיתים דווקא הירידה ובחינת יעקב, היא האהובה והרצויה לפני השי"ת, כי אדרבא נראה אתך כשקשה לך זה לא כ"כ חכמה כשהכול טוב, וגם אם נראה שהתפילה רדודה בתקופות ההם, מ"מ דווקא זה אהוב ורצוי לפני ה', כי 'לא בכוונה תליא מילתא אלא בעמל לתפילה', וצריך לעמוד בכל הזמנים.

וזה ויחי – יעקב, שגם כשיש תקופות של יעקב תחיה את היעקב תחיה את התקופות האלה, אל תשאיר את המצב רדוד ותחכה שהשני ישתנה, ושהאישה תתנצל, וכו"… שאז המצב רק מחמיר… העבודה שלנו זה להחיות את היעקב שבנו ואם לא בנ"א יכול להפסיד את החיים שלו…

הרבה פעמים אנחנו לא מוכנים להשתנות כי אנחנו בטוחים שאנחנו צודקים האחים הק' 22 שנים הם בטוחים שהם עשו את הדבר הנכון והישר, אותו דבר יוסף שמסיט ידי אביו ימין לבכור – כדין לכאורה.. אבל אומר לנו יעקב 'לא כן בני' תשכל את הידיים, תשנה את עצמך ואח"כ את האחרים, תעשה חשבון נפש אם אתה נמצא במקום הנכון או ולפי זה לא תשנה את עצמך, תשנה את ההסתכלות שלך… לפעמים בנ"א שומע איזה משהו שמכעיס אותו, מיד הוא מפרש את זה לכיוון שהוא רוצה ולפי זה הוא מפעיל תגובה שלפעמים היא הרת אסון, אבל במקום זה עצור רגע ,תעשה חשבון, תנסה להסתכל במבט שונה בעין טובה אתה רק תרוויח מזה. ­­­–

חז"ל או' – 'והוי דן כל האדם לכף זכות'.

אמרתי פעם למישהו שיותר מזה שחז"ל דואגים לשני הם דואגים לך! כי אילו יצויר שיש לא' שונא וכל פעם שהוא עושה משהו או מצליח במשהו הוא כועס ומתעצבן אז הוא מפסיד, כי לא רק שהוא שונא אותו אלא גם הורס לעצמו את החיים, בנ"א שרואה רע בחברו זאת הבעיה הכי גדולה שלו.

אז מה יעשה?

זה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו בפרשה – שנה את עצמך, שנה את ההסתכלות, פתאום תראה עולם טוב יותר, אשה טובה יותר, בוס טוב יותר, ילדים טובים יותר, רק תשנה – 'שיכל את ידיו' בשעת הברכה וכך הברכה יורדת, ממלא גם השפע יפתח פתאום לאדם, כיון שבורא עולם הוא משפיע הוא נותן רק לפעמים הבנ"א חוסם את השפע ואת הגאולה שלו מלהגיע – זה כמו שבנ"א סוגר תריס ושואל למה אין שמש… יש שמש רק אל תחסום אותה מלהגיע אליך, שנה עצמך וכך יהיה יותר טוב בין במציאות וגם כלפי שמיים אם בנ"א ישנה את עצמו ויתחיל לראות דברים טובים בכול הוא יקבל כל מה שהוא צריך כי בורא עולם נותן שפע רק צריך את החלק של 'זכו' צריך כלי קיבול , להזדכך ולעשות חשבון נפש בעצמנו.. אנחנו צריכים להשתנות לא לשנות אחרים…                                                                               וזה מה שיעקב שואל את הבנים אם הם מאוחדים או שיש טרוניות א' כלפי השני, כי כשאין כלי קיבול אין מקום לברכות והשפע, זה יוצא החוצה..  לכן צריך תמיד להסתכל על הדברים הטובים ב"ה יש אישה, ילדים, אני יהודי, יש פרנסה, – כמה טוב השי"ת.

וזה שניקרא  – 'אחישנה' – ע"י שהאדם משתנה –ע"י 'שיכל את ידיו' ואז ירד הברכה.

יעקב אבינו או' שנלחם 'בחרבי ובקשתי' ואו' התרגום 'בצלותי ובעותי' –כל מה שהשיג יעקב – ע"י התפילה…דהיינו שבנ"א שום דבר ג"כ לא ישיג בלי התפילה.

וראיתי פעם מהו ההבדל בין חרב לקשת? שחרב זה כלי מלחמה מצד עצמו שזה תלוי בלהב כמה הוא חד, ומאידך חץ זה תלוי ביורה כמה מכון ומותח… וזה על כל א' שיש ג' תפילות שמו"ע שהם חזקות מצד עצמם מכח האבות שחיברום, אבל אם בנ"א צריך משהו מיוחד בקשה זה תלוי ביורה כמה כלי הוא מכין כמה 'זכו' יש בו כמה הוא משנה את עצמו ועי"ז יזכה בעז"ה ל'אחישנה' שגם אם נגזר משהו מסוים ע"י שהוא משתנה הוא יכול לשנות ולקרב מעליו את הישועה והגאולה הפרטית והכללית.

יה"ר שנזכה לדעת להשתנות ולהסתכל תמיד במבט הנכון, ובכך נזכה לקבל את השפע, ולהחיש את הגאולה אכי"ר.

שבת שלום

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"

בפרשתנו ישנם כמה דברים הטעונים ביאור:

• צריך להבין מה מפחד יעקב מעשיו אחיו הרי יעקב אבינו מי היה כמוהו בעל כוחות רוחניים אם כל התורה שהייתה לו א' משלשת האבות הק' צריך לפחד?
• ויותר מזה הרי ראינו בפרשה שעברה שיעקב היה לו גם כחות פיזיים כאשר באה רחל אם הצאן כל הרועים חיכו כדי שביחד יסירו את האבן ואילו יעקב ברגע אחד "ויגל האבן מעל פי הבאר" – כמו פקק הוציא את האבן…
• וג"כ צריך להבין מה אם ביטחון בהשי"ת הרי ידוע מחלוקת בין בעל 'חובת הלבבות' לרמב"ן – מהו ביטחון ועד כמה צריך האדם לעשות השתדלות – 'חובת הלבבות' כותב שצריך לפעול השתדלות קטנה ע"מ להיחשב כביטחון ומאידך הרמב"ן אומר שכל אמונה בלב שלם אינה מצריכה אפ' השתדלות, כלום. והשי"ת איתו והראיה – מיוסף שאמר לשר בית הסוהר "כי אם זכרתני והזכרתני" לפני פרעה, וניתבע על ההשתדלות [לפי מדרגתו] לעוד שנתיים ממילא יעקב אבינו 'איש תם' היה צריך לפחד מעשיו?

אלא כל זה יובן לפי הנתבאר בפס' –

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"

וצריך להבין מדוע בתחילה כתב "אל עשיו אחיו" ואח"כ כתב "אל אדוני לעשיו" ולא אחיו..?

אלא או' רבותינו המפרשים שישנה מלחמה תמידית בתוך האדם עד כמה ואיך להשתדל, עד כמה להשקיע בפרנסה וממתי החלק שרק צריך לבטוח בהשי"ת, וכן בכל נושא …

והנידון הזה הוא לא שאלה לרב זה לא הלכה של מותר ואסור זה לא נוגע למידות אלא  שאלה לא' הפרטי שמוצא את עצמו מסתפק וזה דבר שמשתנה מא' לא' ואף באותו אדם זה משתנה מרגע לרגע ומשעה לשעה הכול לפי קרבתו לבורא באותו שעה…

– אז באמת ננסה להבין בדיוק מהו אמונה ומהו ביטחון וכיצד ידע הא' עד כמה להשתדל?

ועוד  נקודה שצריך להבין מדוע הא' צריך לבטוח בהשי"ת כל רגע ומה הבעיה כשא' אינו בוטח בה' הרי הוא מקיים מצוות, מניח תפילין, שבת, אז מה העניין בביטחון?

בגמרא במסכת תענית מספרת על נער ונערה שנפגשו במדבר וסיכמו בניהם שכשיגדלו יתחתנו א' אם השני אמרו מי יעיד בנינו שנקיים את השבועה – היה שם בור וחולדה ואמרו שהם יעידו…לימים גדל הנער ונישא לאשה לאחרת והביא שני ילדים ושכח מאותו שבועה לנערה שחיכתה לו  אחרי כמה שנים הלך הילד הגדול שלו נפל לבור ומת כמה זמן אח"כ באה חולדה והרגה את הבן השני שלו ואז הבין שבור וחולדה שהיו עדים לשבועה שלו הם פרעו את ההתחייבות…

ולכאו' צ"ל וכי חולדה ובור הם יכולים להעיד על קיום הבטחה ועוד ברמה שהמיתו לילדיו? אלא הביאור בזה שמכוח אותה אמונה שהאמין אותו אדם בבור והחולדה היה להם את הכוח להיפרע ממנו.

ומהספור הזה אפשר ללמוד על כוחה של האמונה כמה יכולה לפעול בטבע לטוב ולרע, ממילא א' שמאמין בהשי"ת יכול לפעול שפע אף שבדרך הטבע לא מגיע לו.

מסופר על הר' אלישיב – שבאו אליו זוג והבעל היה חולה במחלה סופנית וביקשו את ברכתו וכשהבין הרב שזה סופני א"ל    שה' יעזור… הבינה האישה שהרב מסרב לברך פרצה בבכי והסבירה לרב שאמנם מקבלת היא את כל מה שעושה ה' אבל רוצה לדעת שעשתה כל שביכולתה למען בעלה מייד אמר הרב לא' העסקנים ששהה במקום שיצאו לחו"ל ויפנו לפרופסור מסוים שייתן לו טיפול רפואי..  וכששאלו את הרב מדוע בהתחלה לא הורה כך הסביר להם שע"פ דרך הטבע אין לזה סיכוי אבל אחרי שראה את בטחונה ואמונתה של האשה אין שום טבע שיכול לעמוד בדרכה וכעת ניתן לפעול ישועה מחוץ לטבע…

ועוד מעשה נוסף מסופר בגמ' בתענית על כוח האמונה –                                                                                            על ר' אלעזר בן פדת שהקיז דמו יום א' ואח"כ נפל למשכב מכיוון שלא היה לו אוכל מחמת עניותו… וכשבאו חכמים לבקרו ראו שמתוך תרדמתו היה מחייך ואח"כ בוכה וכשקם היה לו סימן של מכה במצחו, כששאלו אותו החכמים לפשר הדבר הסביר להם שעמד לפני השכינה ושאל מדוע ניגזר עליו עניות וענה לו הקב"ה שכך נולד במזלו ורק אם יחרב העולם אולי ישתפר מזלו.. אך גם ככה רוב ימיו עברו.. [וע"כ בכה] ואמר ר' אלעזר שא"כ אין צורך להחריב העולם בעבורו. ובשכר ויתורו הבטיח לו הבורא לעולם הבא שיקבל 13 נהרות אפרסמון [וע"כ צחק] ור"א ביקש יותר מזה בעוה"ב.. וטען לו הבורא שיניח לחבריו א"ל ר"א וכי חסר מימך אם תיתן לי יותר הרי אין קיצבה לפניך ואז טפח ה' על מצחו וחייך. [ וזהו סימון המכה..]

הרב פינקוס מבאר בספרו את המו"מ שהיה שם שהקב"ה טפח על פניו בתביעה מדוע שביקש על עניני העוה"ז לקבל עושר ויתר ולא טען שאין הגבלה לפני המקום משא"כ לגבי העוה"ב שרצה יותר?..

ומזה אנו למדים על כוחה של האמונה ועד כמה שבכוחה לשנות בכל נושא זיווג, בריאות, פרנסה, וכ"ו… וזוהי התביעה עלינו להאמין באמת ובתמים ללא שום פקפוק שהכל בידיו ומאיתו של ה' יתברך. לפעמים בנ"א טרודים בדבר מסוים וכשניגשים להתפלל לא מכוונים כמו שצריך ומאידך אם היה אדם שיכול אולי לסדר את העניין ודאי שהיו רגועים הרבה יותר, ומדוע אננו סומכים כך על השי"ת? הרי אם רק נאמין נוכל לקבל הכול אף מחוץ לטבע…

ועתה נבאר מהו ההבדל בין אמונה לבטחון: –

הרי כל אדם מאמין! זה ברור לא יתכן שא' היה משקיע כסף על דבר שהוא לא מאמין קונה תפילין, עושה קניות לשבת, הולך לשעורי תורה אם הוא לא היה מאמין ברור שאנחנו מאמינים וזה מכיוון שאמונה זה בשכל!

משא"כ בטחון שזה תלוי ברגש ולכן כשזה מגיע אלינו, כשעשו לנו, שהפריעו לנו, פה אנחנו כבר שוכחים שהכול מאיתו יתברך ככה זה בשעת ניסיון וזה בגלל שאנחנו לא רואים את בורא עולם אז בחלק של הרגש קשה לנו להאמין.

ובאמת אנו יכולים לראות שבדורות הקודמים גם האנשים הכי פשוטים היו מאמינים בהשי"ת בצורה מוחלטת החייט, הסנדלר, היו מתפללים על כל מעשה הכי קטן כיון שהם היו תלויים בזה,- בפרנסה שלהם, משא"כ בדורנו שהכול מסודר, תלושי שכר והכל אנחנו פחות מרגישים את בורא העולם וזהו החוסר בביטחון שנובע מחוסר בקרבת אלוקים…

א"כ העבודה שלנו זה להתקרב תמיד לבורא העולם ולהרגיש את ידו המלטפת בכל רגע ובעיקר כאשר אנחנו עומדים לפניו בתפילה להבין שבידו הכול ורק הוא זה שיכול להושיע אותנו ולעזור לנו בכל פעולה בחיים. אם כן כל אדם צריך להשתדל עד כמה שהוא מרגיש קרוב להשי"ת התפללת בכוונה היום ?! ישבת לשמוע שיעור תורה היום?! אתה חזק, אתה מחובר, קרוב לאלוקים, וכאשר אדם מחובר יותר ברגש לבורא העולם והוא יותר חי את זה, אז ממילא היום נדרשת ממך פחות השתדלות ויותר ביטחון…

ממילא בפרשתנו–  באה ללמד אותנו את הנקודה של המאבק הפנימי שא' עובר בנושא של בטחון:                                                                                                       יעקב אבינו פונה אל בורא עולם בבקשה של הצילני נא מייד אחי מייד עשיו כלומר שא' אינו יודע את הנקודה של הצורך והמקום בהשתדלות שמחד יש בחינה של 'עשיו' שזהו היצה"ר שממעט בערך הא' ובמעשיו וזכויותיו ואומר לא' מי אתה שתבטח בבורא בצורה מוחלטת… ואינך עדיין ברמה זו …                                                                                                            ומאידך ישנה בחינה של "אחי" שהוא היצר הטוב וההבחנה הנכונה להעריך כל פעולה טובה ולרומם את הא' לקרבת אלוקים עד כדי שלא יצטרך כלל להשתדלות וזהו תפילת הא' לדעת להבחין בין 'האחי' – הבטחון כפי שניצרך לבין 'העשיו'.

וודאי שיעקב הייתה לו את נקודת האמונה אך זהו שבא ללמדנו יעקב שצריך ודאי לכסוף להגיע לביטחון כפי שצריך, וזה ע"י קרבת אלוקים וזאת העבודה של האדם .

ואם כל זאת גם אם עדיין לא הגענו לנקודה של הבטחון כל א' צריך להכין שלושה דברים שהם הבסיס של יהודי:

דורון: – א' צריך לדעת להודות להשי"ת על כל הטובות שיש לו משפחה, אישה, ילדים, עבודה, בשום אופן לא לקנטר, עצם הזכות להיות יהודי מצריכה אותנו בהודאה תמידית להשי"ת.    [הגמ' אומרת 'שכל מי ששומר שבת נהיה שותף במעשה בראשית' וכיצד? האור החיים הק' מבאר: שהקב"ה ברחמיו רצה שאנחנו נהיה חלק איתו ביצירת העולם מה עשה?- ברא את העולם לשבוע ובזכות שא' שומר את השבת מקיים אותו כך לעוד שבוע וע"י כך נהיה חלק בזה..] להכיר בזכות ולהודות.

תפילה: – וכפי שאמרנו אם א' רוצה להצליח בין ברוחניות ובין בגשמיות הכול תלוי בתפילה של הא' אם א' יאמין שזה מועיל ויתפלל לכך אין דבר שיעמוד בדרכו. ואותו הדבר להתפלל להשיג את הביטחון.

מלחמה: – רש"י אומר על יעקב 'על כורחו צריך להילחם' – אם אדם לא נילחם הוא ייפול וייכבש הא' חייב להילחם תמיד מול… 'היצר הרע' וזה מלחמה תמידית שא' צריך לדעת שהוא נוכח בה כל זמן שהוא נימצא בעוה"ז ולא, זה לא רק בשביל העוה"ב זה אף בשביל העוה"ז התורה זה בשביל החיות שלנו נכון כל דבר רוחני היצה"ר אורב לנו אבל זה מה שמלמדנו יעקב בנ"א צריך להילחם על כורחו מתוך ידיעה שכל נפילה זה הפסד בקרב לטובת היצה"ר.

ועל אף שתי החלקים של הצורך בביטחון ומעלתו ובהכנה למלחמה היום יומית מול היצה"ר ישנו חלק נוסף –

• "והיה המחנה הנישאר לפליטה "

דהיינו שאם על אף הכול היצה"ר כבש מחנה א' והבנ"א נפל לא להתייאש! יש אנשים שאם נפלו קצת, אז זהו הלך על הכול. 'והיה הנישאר לפליטה' צריך לדעת שכל יום וכל רגע זה זמן לדף חדש וגם אם נפלתי קמתי…

"יה"ר שנחיה תמיד בביטחון אמיתי בהשי"ת ונהיה מוכנים תמיד לעבוד אותו בלא נפילות ובלב שלם"

שבת שלום.

פרשת השבוע פ' ויצא…  מפרשתנו אנחנו רואים מהו כוחה של עבודת ה' וכיצד…

התורה אומרת "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"

מבאר רש"י דלמה הוצרך לומר מניין יצא? אלא "דמלמד שיציאת צדיק עושה רושם"

במדרש מבואר שעשיו שלח את אליפז בנו להרוג את יעקב ופגשו בדרך ורצה להרוגו במצוות כבוד אב א"ל יעקב "ששלושה חשובים כמת – עני סומא ומי שאין לו בנים" וא"כ  הציע לו יעקב שייתן לו את כל אשר יש לו ויהיה ע"י כך עני ויהיה חשוב כמת, אליפז הסכים והשאיר אותו רק עם המקל וזה מה שאמר יעקב "'כי במקלי עברתי את הירדן הזה" וכך נשאר לו יעקב עירום וחסר כל ונתבייש ללכת כך ונכנס אל מי הנהר והמתין, מה  יעשה ה'? מספר המדרש, זימן ה' לשם איזה פרש א' שירד לטבול במי הנהר וטבע וכך היו בגדים ליעקב ללבוש…

ממשיך הפס' – "ויפגע במקום" אח"כ יעקב עובר את הירדן וניזכר שעבר בחברון ולא התפלל, חוזר יעקב מצפון לדרום כל זה בשביל תפילה מוסר נפשו עשה לו הקב"ה נס 'קפיצת הדרך' ומגיע למקומו וזהו שאמר 'ויפגע במקום'… לפי שיעקב מסר נפשו לזה.

יעקב אבינו מלמד אותנו מהו 'מסירות נפש'… ומסירות נפש זה לא דבר מוגדר זה כ"א לפי נפשו ולפי המקום שהוא נמצא והראיה מלוט שקיבל שכר על כך שבסה"כ לא הסגיר את אברהם על כך שהסתיר את שרה – זכה וניצל ממהפכת סדום ועמורה… דלפי דרגתו היה זה מסירות נפש.                                                                                                                                                                                ישנו בנ"א שצריך ישועה בכל דבר – בריאות, פרנסה, שלום בית, אז ברור שדבר ראשון זה התפילה אבל ישנם מקומות שתפילה לא מספיקה ובנ"א צריך לעשות מסירות נפש.               – מסופר פעם על ר' חיים קניבסקי שהגיע אליו א' וסיפר לו שיש לו גידול סופני ועל אף התפילות שום דבר לא עזר שאל אותו ר' חיים האם יש לו פלאפון כשר וכשהראה לו את המכשיר שאינו כשר א"ל ר' חיים שישבור אותו על אף הקושי, אותו א' שבר את המכשיר ואחרי שבועיים!! הכל עבר לגמרי…                                                                           וזה מסירות נפש אם ישנו דבר שקשה לך שם אתה נימדד יש בנ"א שקשה לו לקום לתפילה, ללכת לשיעור תורה, להניח תפילין, יכול להיות א' שקל לו זה בשבילו לא מסירות נפש ומאידך א' אחר יכול להרעיש עולמות על דברים שלאחר הם קטנים – בקושי – שם א' נמדד.

-{מסופר פעם על ר' יעקב אבוחצירא – שבא לבית תלמידו ולא הצליח ללמוד, מנסה ולא מצליח ואז ראה שיש בבית תמונה של א' שחטא פעם א"ל ר' יעקב שא"א ללמוד בבית כל עוד יש דבר כזה כי זה עושה רושם רע על כל דבר שבקדושה ומאידך – כל פעולה של צדיק עושה רושם טוב – ידוע על ר' יצחק בן ווליד שכל יולדת שהייתה מניחה את המקל שלו על הבטן הייתה יולדת בקלות בלי חבלי לידה, הכול תלוי אפוא א' מכוון את מעשיו.}

-באדם ישנם ב' אפשרויות: או להיות בחינה של 'יעקב' או להיות בחינה שלי 'ישראל' –                                                 יעקב זה מלשון עקב אדם יכול להישאר למטה בבעיות שלו ולהתרגל למציאות של הנפילות ומאידך א' יכול לבחור להיות ישראל – להשאיר את השטחיות והצרות שיש לו בין ברוחניות ובין בגשמיות ולהתעלות ולהתקרב להשי"ת וזה מה שהתורה מלמדת אותנו – 'ויצא יעקב' צא מה- 'יעקב' תתעלה אל תתרגל למציאות של עקב של בעיות, ואז ניקרא בשמו -ישראל…

ביציאת מצריים התורה או' 'וחמושים יצאו בני ישראל' דהיינו שרק חמישית מעמ"י יצאו וכל השאר מתו במכת חושך לפי שלא רצו לצאת.  וצריך להבין דבר כזה כ"כ הרבה זמן הם חיכו לגאולה מכל השייעבוד היכו אותם, עינו אותם, איך יתכן שרוב עמ"י לא רצו לצאת?  אלא שהייתה להם בעיה שהם התרגלו! זאת הבעיה של אז וזאת הבעיה של היום שאנחנו מתרגלים זה מה שהתורה מלמדת אותנו לשאוף מעלה, להתקדם, בין ברוחניות ובין בגשמיות.

"ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"

'סלם' -או' המפרשים גימטריא – 130 'קול' ו'ממון' הם גם בגימטריא – 130.

בנ"א יכול בקול שלו להשתמש לדברים גבוהים לתורה, לתפילה, ומאידך חלילה יכול לקלקל ולדבר בהם לשוה"ר או לנבל את פיו חלילה כל דבר שכזה יכול להיות בבחינת 'ארצה' או 'שמימה' תלוי לאן הא' מכוון את מה שהוא עושה באותו דבר יש לו ב' פנים…  אותו הדבר בממון מצד א' כסף אנחנו יודעים שזה 'הבל הבלים' ומצד שני כל כלי המקדש נעשו בכסף וזהב הכול תלוי מה הא' עושה אם זה ולאן הוא מכוון את זה.

הבן איש חי ממשיל על זה משל למשרת שביקש אדונו להוריד את השלבים מהסולם שמוצב על המגדל מסכנה לילדים שמטפסים עליו, המשרת עולה שלב ומוריד את זה שמתחתיו כשהגיע למעלה ראה שאין לו איך לרדת, הסביר לו האדון שצריך להוריד מלמעלה למטה. כעבור זמן מבקש האדון להוריד ג"כ את השלבים מהסולם שיורד לבאר, המשרת 'שהפנים את הלקח' התחיל להוריד את השלבים מלמעלה למטה וכך מצא עצמו שוב תקוע בבאר…  מה שהמשרת לא הבין זה שהכול תלוי!!!     צריך לדעת שלכל דבר יש ב' פנים והעבודה שלנו זה לדעת לכוון את זה למקום הנכון – 'השמימה'. [לפעמים בנ"א יש לו קושי בפרנסה דבר ראשון שהוא עושה הוא מוריד את המעשר , או את ההו"ק לישיבה כזאת או ממעט בצדקה וכדו"… אבל הוא לא מבין שהוא רק נכנס יותר עמוק לבעיה.]

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"

הסלם ג"כ זה הדבר שמקשר בנינו ובין השמיים ולפי מה שהא' מעלה ככה בדיוק יורד לו שפע, לפי ההתנהלות של הא' והמסירות נפש שהוא עושה ככה הוא מקבל סיעתה דשמיא.

הגמ' אומרת שלבן יותר גרוע מפרעה לפי שפרעה גזר על הזכרים ולבן גזר על כלם מה הכוונה? אלא שכשיעקב עבד אצל לבן, א"ל לבן שאין לו בעיה מצד יעקב, אבל שכל העבודת השי"ת תישאר שלו מבלי שזה ישפיע הלאה כל שאר העניינים שיישארו בגדר הטבע הוא רצה שעמ"י יישאר רדוד…

בחנוכה הנס והמלחמה היו לא על הגוף וגם לא רק על הנפש זה היה מלחמה על הרוח!! הם באו לטמאות את פך השמן הטהור,  לא להרוס אותו אלא לטמא שאז אפשר להדליק את המנורה כשאין ברירה, אז מה הרווח? אלא שזה בדיוק מה שהם רצו שנשאר במציאות של אין ברירה, במציאות של רדידות, לשבור את רוחנו שלא נשאף מעלה, לכן הם באו לטמאות את הטבע אבל עמ"י לא ויתר ועשה מסירות נפש' להשיג עשה הקב"ה נס ונותר השמן ל-8 ימים.

אבל לצערנו עדיין נשאר לנו מהקליפה של יוון ושל לבן יש ילדים שלא יודעים עדיין מה זה שמע ישראל, מה זה סידור ותפילה, וזה נובע מכך שאנחנו בגלות אבל אנו לא רוצים לצאת ממנה כי התרגלנו וזאת הסכנה הכי גדולה זה מה שהיצה"ר רוצה.

בנ"א היום יכול לשבת ללמוד להתפלל או גם במציאות של היום יום והכל סינטטי הכל הרגל, עוד מעט חנוכה – לכל א' יש פך שמן צריך לטהר אותו ולטהר את הטבע – ע"י התעלות.  וזה מה שהתורה רוצה ממנו "ויצא יעקב" צאו תשאפו ותתקדמו לא להישאר באותו משבצת. אנחנו צריכים לקחת את הטבע שהיוונים רצו להשאיר כמו שהוא ככפירה ולקדש ולרומם אותו [יש לנו יהודי יקר מאד בקהילה שהבן שלו נפגע בפיגוע הק' שהיה שבוע שעבר הוא שאל אותי במה צריך להתחזק הוא אמנם קובע עיתים לתורה אבל אמרתי לו להוסיף עוד תמיד צריך להיות מוסיף והולך א"א להיות מקובעים בשום דבר ובפרט לא ברוחניות…] כ"א צריך לשאול את עצמו איך יכול להיות שכבר שנים לא סיימתי מסכת? לא התקדמתי? איך אני עדיין באותו מקום?

הקב"ה לפעמים מנסה אותנו הוא שולח לנו כל מיני ניסיונות לראות אפוא אנחנו ואיך אנחנו מתייחסים לזה האם נתרומם ונבין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה וזה לטובתנו או שנסתכל בעניים שטחיות של 'טבע' וחפש מי אשם ומי מפריע לנו וכ"ו…

-עוד מעט נקרא על לאה שבבן הרביעי שלה קרתה את שמו יהודה – "הפעם אודה את השם"…

והג"מ או' שלאה היא הראשונה שהודתה לשם מבריאת העולם ולכאורה כבר נח הודה במזבח שבנה לאחר שיצא מן התיבה?  אלא שיש הבדל נח ראה את המבול, הוא ראה את העולם חרב והוא ניצל ככה קל להודות אבל בלאה כבר בן רביעי זה היה יכול להפוך ל-'טבע' אבל היא באה גם ע"ז והודתה. כך אנחנו צריכים להיות אין מציאות של טבע! להתרומם מעלה ולהבין שכל דבר שאני עושה אני נוסע ואין תאונה, קם בבוקר, יש לי אישה, ילדים, אין טבע! על הכול צ"ל 'אבא תודה'…

אותו הדבר במעשים שלנו כשבנ"א טורח על איזה דבר גשמי כגון על הרכב, הוא מחפש את הכי טוב ולוקח לו זמן וכ"ו.. ק"ו על רוחניות א' לא יזמין תפילון ולא משנה ממי, אותו הדבר בתפילה ובלימוד צריך לדעת לייקר את זה ולעמול ע"ז בנ"א צריך לדעת 'שכמה שא' מעריך את התורה כך היא תגן עליו'.

א"כ אנחנו למדים – 'מסירות נפש' כדי 'להתרומם': כ"א יודע מהי מסירות נפש בשבילו מה שקשה לא' כל הדברים שהפכו אצל הא' להרגל פשוט לצאת משם – 'ויצא יעקב' לצאת מהמצב הרוחני שלנו כלפי 'השמימה' אדם צריך לתפוס שינוי, אז יכול להיות שאתה מתפלל שלוש תפילות או קורא חוק לישראל אבל הלאה אנחנו צריכים להתרומם להוסיף עוד. וכמו בנרות חנוכה להיות 'מוסיף והולך' וכך כדי לא להישחק תסמן לעצמך עוד אתגר בעבודת ה' לכבוש עוד ועוד ועוד… גם בעצמנו וגם במשפחה – הילדים זה פך השמן הטהור צריך לשמור עליהם מהטומאה ולהוסיף איתם בקדושה!!!

"יה"ר שנזכה כולנו להתרומם תמיד בעבודת ה' וכך בעז"ה להשפיע עלינו חזרה את כל הטוב והשפע מלמעלה"

שבת שלום.

אנו נמצאים ב- 3 השבועות. נלמד איך נתחזק בנושא הניסיונות העוברים על האדם. המפרשים כותבים שפרשת מסעי מדברת לכל אחד ואחד מאתנו.

מסעות היהודי בעולם הזה – הבעש"ט, אור החיים הקדוש ומקובלים רבים מפרשים ש"מסעי בני ישראל" הם סופי תיבות י.ל.י זה שם קדוש שמאפשר לאדם לברר
ניצוצות של קדושה. כל אחד והמסע שלו. לכל יהודי יש לפחות 42 מסעות בחייו. לעיתים שינויים לטובה, שמחה גדולה ולעיתים ההפך. האדם מתפלא – איפה ה' יתברך איתי בבעיה זו?! אני שומע מהרבה אנשים – למרות שאני מתפלל ומשתדל, אני לא רואה ישועה. לא טוב לי. חכמי הקבלה מפרשים שאלו מסעי בנ"י. לכל יהודי יש מסע.

כל אדם עובר צמצומים – מה התכלית?! – בנ"י יצאו ממצרים. לכל אדם יש מיצרים. לדוגמא בשלום בית, בחינוך הילדים – ולא יודעים איך לצאת מזה. הילדים מתחצפים. יוצאים לתרבות רעה. התורה אומרת שאין אדם שאין לו לחצים בזה העולם והכל
אצלו מושלם. יכול להיות טוב בדבר אחד וצמצום בדבר אחר. כל אחד חייב לעבור מסעות ולצאת ממצרים. נשאלת השאלה – אדם בא לכאן לסבול?!? בשיעור זה נלמד איך יוצאים ממצרים. מהמיצרים שעוברים בהכרח על כל אדם.

לכל אדם קשיים "התפורים" המיוחד עבורו – עכשיו חזרתי מניחום אבלים של אדם מהקהילה שלא על אף אחד מישראל אשתו נפטרה עליו בגיל  צעיר. הוא שואל – מה ה' רוצה ממני?! כך, מסופר על אדם שפנה לה' שהוא לא יכול עם הצרות שלו. החברים שלו חווים צרות יותר קלות. הוא חולם בלילה שה' מאפשר לו להחליף את השק שלו. הוא נובר לחפש שק אחר ולא מצא אף שק. אולם, אחרי שעות של נבירה הוא מוצא שק. סופו של יום – זה אותו שק שהוא זרק. כל אחד מקבל התמודדויות שזה חלק מהתיקון שלו. אצל ה' יתברך, אין פספוסים. הכול בדיוק לאדם. השאלה איך אדם יכול להפנים שכל ההתמודדויות זה מה' יתברך לטובתו.

לכל יהודי יש עמוד ענן ועמוד אש – לבנ"י היו במדבר עמוד ענן ועמוד אש. בעלי המוסר מבארים שתפקידו של עמוד הענן ליישר את הדרכים. כמו כן, עמוד הענן היה מכבס ומגהץ להם את הבגדים. עמוד האש היה מאיר להם את הדרך בלילה. מבארים בעלי המוסר שלכל יהודי יש עמוד ענן ועמוד אש. האדם לא הולך באבדון. כל קושי או חוסר זה בכוונת מכוון. לכל יהודי יש שלב שהוא אמור לעבור אותו. בסוף הכול מסתדר. ה' מביא לאדם קושי ולא זורק אותו. הוא כבר מקדים רפואה למכה. אולם, הוא לא מגלה לאדם – מתי הקץ לייסורים. עמוד אש – אדם רואה את האור בתוך הבעיה.

חשיבות האמונה התמימה -התקשרה אלי אישה בשאלה בהולה. לבנה בן ה- 7 נוצר נמק ברגל וקיימת תמימות דעים בקרב הרופאים לכרות את האצבע. אחרת זה סיכון גדול. הגברת פנתה אלי חרף ההתנגדות הנחרצת של הרופאים להשהות את ההליך. המלצתי לה לא לכרות את האצבע. יועץ מטעמי הפנה אותם לבית חולים אחר. שם הרופאים הסבירו שהכול ניתן לסדר במשחה קלה. זה לא נס! זה אמונה תמימה לה' יתברך.

דוד המלך היה נרדף. ה' מבקשים את הנרדפים. היו לו בעיות עם האישה, עם הילדים. רואים את זה בכל פסוקי התהילים. דוד המלך זכה שהמלוכה בישראל תהיה מזרעו בלבד. זאת מפני שהוא בא לה' באמונה תמימה. ה' אתה נתת את הבעיה, אז אתה תיתן את הפתרון.

סגולת אין עוד מלבדו – אומר הרב חיים מוולוז'ין בנפש החיים – שער ג' פרק י"ב. הסגולה להסיר כל דינים ורצונות אחרים שלא ישלטו בו. אדם שיש לו דינים – צמצום בפרנסה, דרישות של תשלום מכל מיני גורמים (נושים). איך מבטלים? – אדם קובע בליבו – "ה' הוא הוא האלוקים ואין עוד מלבדו" אדם הרוצה לבטל את הטבע מעליו יחשוב שאין טבע רק ה' יתברך. הוא צריך לקבוע בליבו שאין שום ישות מלבד ה'. הוא קובע הכול. אין בוס, אין בנק, אין רשויות שלטון. מי הם? כולם מונהגים ע"י ה' יתברך. הכול מלא רק באחדותו הפשוט. משעבד מחשבתו רק לה' יתברך. הרב חוז על כך רבות בספרו. זאת מכיוון ש היישום הוא לא פשוט.

סופר על הרב מסלונים שפגש את הרב כהנמן וסיפר לו שהוא מנהל ישיבה ואין לו משכורות לשלם. שאל הרב האם מותר לי לקחת הלוואה לכך? אולם אין לי מאיפה להחזיר. לפי ההלכה ידוע שאסור לקחת ההלוואה אם אין לך מקור לפירעונה. הרב השיב לו שזה תלוי. יהודה היה ערב מול אביו יעקב על בנימין. מה המשמעות של ערב? שאם קורה משהו – אני יכול להחזיר את הערבות במלואה. נשאלת השאלה? – כיצד ניתן להיות ערב על אדם?!? אם חס ושלום יקרה לו משהו, אין לו תחליף – זה לא כסף. בגמרא מסופר על שרה של רומי שהייתה עשירה מאוד. רבי עקיבא ביקש ממנה הלוואה. השרה הסכימה להלוות ובתנאי שה' יתברך הוא ערב והים. כי בעוצמת הים רואים את הכוח של ה' יתברך. הלוואה ניתנה לחצי שנה. רבי עקיבא חלה ולא יכל להגיע ולפרוע את החוב. השרה הלכה לים ובקשה את הפירעון מהערב. הגמרא מספרת שה' יתברך נתן שיגעון לבת הקיסר והיא לקחה את אוצר התכשיטים וזרקה לים. תוך כמה דקות השרה קיבלה את החוב והודתה לה' יתברך. אולם, היה שם יותר משווי ההלוואה. בינתיים רבי עקיבא החלים ובא לפרוע. אולם, השרה נהגה ביושרה ואמרה שהערב פרע את ההלוואה ואף פרע יוותר מידי – היא החזירה לו את העודף. הלימוד שלנו הוא שאפילו גויים שמתנהגים עם ה' יתברך בתמימות, ה' מסדר ענייניהם. קל וחומר אנחנו.

לחיות את סגולת האין עוד מלבדו – הטעות שלנו שאנו חושבים שאנחנו עושים הכול. אומר הרב. אם אדם רוצה לבטל את הטבע מעליו. אין שום בעיות. על האדם לשעבד את טוהר מחשבתו רק לה' יתברך. ממלא, התבטלו מעליו כל הבעיות.

פעם בא לרב "בית הלוי" מרוסיה יהודי ואמר לו שהמשטרה הרוסית מחפשת סחורה גנובה. יש לי הרבה סחורה גנובה. תוך חצי שעה מגיעים אלי ואני חושש. בית הלוי אמר לו להוציא ספר נפש החיים מהספרייה ולמדו את הקטע האמור לעיל.

הרבה אנשים אומרים – ברוך ה'. הרוב מהפה לחוץ. אולם, יש לחיות את זה ולבטל את הטבע. אשתו של הסוחר מספרת שנעשה נס. השוטרים הרוסים הלכו לאכול צהריים וכשחזרו דילגו מעליהם.

דוגמא נוספת – אישה הייתה בחדר לידה והרופאים מסרו שיש סיכון ואו התינוק או האימא ישרדו את הלידה. הבעל לא ידע מה לעשות. נזכר בסגולה הזו. התחיל לחשוב שה' יתברך הוא הזן, הוא הרופא הוא הכול. אין שום טבע שולט עליו.

עצת היצר – זה מאוד קשה כי בקרות הבעיה האינסטינקט הטבעי הוא לחפש דרכי טבע בפתרון הבעיה הזו – רופא מומחה, עו"ד חריף, קשרים אישיים וכד'. הוא שוכח מהסגולה הזו.

אם אדם יתעשת, אדם יכול לקצור ישועות גדולות. זו דרך ארוכה כי היצר הרע ייקח אותו לחובת ההשתדלות. המפרשים אומרים שההשתדלות היא לא מועילה וגם לא מזיקה. ההשתדלות היא כורח המציאות. ה' חייב אותנו להשתדל כחלק מהניסיון שלמרות השתדלות זה לא מעלה ולא מוריד. זה מאוד קשה. כי שגור על לשוננו חובת ההשתדלות וזה באמת חובה – אבל באותה נשימה צריך לזכור שזה לא מעלה ולא מוריד.

מעלת האמונה – הגאון מווילנה אומר שעיקר הירידה לעולם הזה זה לבטוח בה' באמונה תמימה. נאמר בשם המקובלים  שלאחר 120, אם אדם מגיע לבית דין של מעלה עם עבירות. אולם, יש לו בטחון בה' יתברך. אמונה תמימה. ה' יתברך יפדה אותו. זה אחד הדברים הקלים ביותר והקשים ביותר.

מסיר השומנים – איך אני יכול לעזוב את הבלגן כשיש לי הרבה פתרונות מוצעים?!? כמו לדוגמא: לדבר עם פלוני או אלמוני. לעזוב את אמצעי הטבע – ו- 5 דקות להתמקד שכך שה' יתברך שולט על הכול. זה המסיר שומנים הכי גדול שיש לנו.

הבעיות הן בירור ניצוצות – יש אדם שיש לו הרבה חייבים שלא פורעים לו הלוואות. הוא חושב מה לעשות. הכול טוב ויפה אולם, אסור לשכוח את העיקר – העיקר הוא שאתה מונהג מה' יתברך. אלו מסעי בנ"י. לה' יתברך אין פספוסים. אין תקלות. אין לו מקרה שקורה סתם. הכול נחקק מיום לידתך. אדם צריך לחשוב כך על ה' יתברך. זו ההשתדלות האמתית שאדם צריך לאמץ. כאמור, לפי הבעש"ט, כל יהודי חייב לעבור את המסעות הללו. לעיתים יהודי מגיע למקום ולא מבין – מה הוא עושה כאן. זה מפריע לי לעשות חסד, ללמוד תורה, לעבוד וכד'. אדם חייב לברר שם ניצוצות של קדושה. עשו עמו עוול  והוא נמצא בבית האסורים בגלל קריזה של השופט או בגלל טעות של העו"ד. יידע האדם שרק הוא יכול לברר את ניצוצות הקדושה מחטאו של האדם הראשון שנפלו לשם. אם הגעת למקום, שם אתה אמור לברר. זה העמוד הענן ועמוד האש שלנו.

יש הנהגה – על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו. תמימות. ה' אומר, אנחנו מפרקים הכול ומקימים מחדש. לא יודעים לכמה זמן. זו אמונה תמימה. התורה מאריכה במסעות הללו. הבעש"ט אומר שהתורה מאריכה בפרטים הללו כדי לחנך אותנו. גם לכל יהודי יש מסעות. יש מגן אברהם בסימן כ"ח. שאומר שאסור להפסיק באמצע המסעות בקריאת התורה. אומרים את זה בעלייה אחת. זו סגולה לשמירה. חכמי הקבלה אומרים שמי שקורא את המסעות עם התרגום – זו סגולה לשמירה. הפשט הוא כשאדם רואה את המסעות הוא מחדיר שיש הנהגה. יש כוח עליון. וזה מה שחשוב אצל ה' יתברך. פחות חשוב המעשים. יותר חשוב הלב.

כוח הדיבור – היה לי שיעור בת"א וסיפרתי על מעשה בזמן רבי פנחס מקוריץ ורבי זושא, לפני כ- 200 שנה. את הסיפור מספר האדמו"ר מרוז'ין. אדם שהיה נשוי 25 שנה ללא ילדים. הפנו אותו לרבי זושא לברכה. הגיע אליו היהודי בי"ד ניסן. לפני בדיקת חמץ. ביקש ברכה מרבי זושא. ענה לו רבי זושא. בשמחה, אולם לאחר בדיקת חמץ. הוא רואה את רבי זושא בשרעפי קודש לקראת הבדיקה. חשב היהודי – זו שעת רצון נבקש ברכה מרבי זושא. עונה לו הרב. תמתין. נסיים בדיקה ואני אברך. הדבר נשנה שוב ושוב. עד שהרב התעצבן ואמר לו שהוא נשבע שלעולם לא יהיו לו ילדים. המסכן ברח ובכה. במקום ברכה הוא קיבל קללה. מה יגיד לאשתו?! הפנו אותו לרבי פנחס מקוריץ שהיה עני מרוד ולא היה לו מה לאכול. ייעצו לו שיש לו צדקה ליל הסדר והצדיק יברך אותו. הגדיל לעשות. עיצב את ביתו של רבי פנחס. קנה בגדים לילדיו. רכש צרכי סעודה כיד המלך. רבי פנחס נדהם! הרבנית אמרה לו שהאדם הזה עשה הכול עבורו. הוא ביקש מהצדיק ברכה לילדים. הצדיק ברך אותו בשמחה. אולם, ראה רבי פנחס שאותו יהודי בוכה. שאל אותו – למה אתה בוכה?. סיפר לו היהודי את מה שקרה לו אצל רבי זושא. רבי פנחס עמד וחשב כ- 5 דקות. אמר – אני נשבע שהשנה יהיו לך ילידים.

כך, נוצר רעש גדול בשמיים – 2 גדולי עולם נשבעים שבועות מנוגדות בשבועה חמורה. ה' יתברך הכריע לפי אותו רב שיותר השתדל לשמור על לשונו ולא להישבע או הקפיד להגיד בלי נדר. ראה ה' יתברך שרבי פנחס מעולם לא נשבע ורבי זושא נשבע פעם אחת על מנת לדאוג לכלל ישראל בענייני פרנסה.         כך, ה' התיר את שבועת הקללה של רבי זושא. מזה רואים כמה אדם צריך לשמור על הדיבור שלו.

שבוע שעבר בשיעור בישוב דלתון סיפרתי לשומעים את המעשה – שאדם מברך, אדם משנה טבע. אדם שאומר דברי תורה, קורות ביתו משתנים. אין לנו עיניים רוחניות מספיק כדי לראות זאת. כך, עשו ניסוי, לקחו 2 עציצים. עציץ אחד השקו במים רגילים מהברז. את העציץ השני ברכו ברכת שהכול נהיה בדברו, שתו מהמים והשקו את העציץ. נדהמו לגלות שהעציץ שברכו על מימייו גדל פי כמה יותר טוב מהעציץ הרגיל. בא אלי אחד ממשתתפי השיעור ואמר לי – אני חקלאי וניסיתי בעצמי את הדבר הזה וזו אמת לאמיתה. הרב אלישיב אומר שמי שאומר שהכול נהיה בדברו – מבטל מעליו את כל כוחות הטבע. זה לא רק להגיד אלה לכוון שהכול זה ה' יתברך – אין עוד מלבדו. זו האמונה. אדם שנולך עם האמונה – יראה ישועות.

חשיבה תמימה – השבוע באו אלי 2 שותפים. הם היו צריכים להשיג 300 אלף ₪ תוך יומיים. הם באו אלי לטקס עצה. אני ביקשתי מהם שכל אחד ידאגו להלוואה בת 100 אלף ₪ וגם אני ידאג ל- 100 אלף ₪ הלוואה. שאלו השותפים – הרב? מאיפה תביא? אתה מגרד משכורות לכולל? עניתי – אני לא יודע מאיפה אשיג – אבל שכל אחד ידאג לעצמו. התקשרתי לישראל כביר שייקח הלוואה מהבנק 100 אלף ₪. ישראל אמר לי. לא יאשרו. עניתי לו – לא יודע, הבטחתי לשותפים. תארגן. יצאו השותפים יצאו. אני נותרתי ללמוד בביתי. לא עונה לטלפונים. קמתי שנייה אחת והטלפון צלצל. עניתי. על הקו היה אחד מהשותפים שמספר לי שמיד איך שהוא יוצא מהרב. הוא קיבל טלפון שרוצים שהוא יעשה עבודה שהתשלום המקדים שלה הוא 100 אלף ₪. הרב ענה לו – יופי – זה ה- 100 אלף שלך. השיב לו השותף. לא הרב, זה ה- 100 אלף שלך. אתה כבר נתת את החלק שלך. אני אשיג את ההלוואה. וזה עשה לי טוב. כי כשמתנהגים עם ה' בתמימות הוא מסדר את כל הבעיות אני לא ידעתי מאיפה אני משיג את הכסף. אמרתי משפט. ה' יתברך סידר את הדברים.

ה' יתברך לא צריך את העזרה שלך – אדם שרוצה להינצל מבעיות, עליו להתנהג עם ה' בשיא הפשטות. יש דברים שעומדים ברומו של עולם. כולם מתפללים לה' יתברך בהרבה תחומים. אולם אנו צריכים להפנים שרק ה' יתברך יכול לעזור בכל תחום – זה לא המנהל או מוסד כזה או אחר. הבעיה שלנו היא שאנחנו מאמינים בה' יתברך ומחפשים לעזור לו. עוזרים לה' איך להושיע אותי. זו הבעיה. אתה מאמין ולא מאמין. אדם ב- 5 דק' פותר את הכול. אולם בעת צרה – זה קשה מאוד. כי גם המאמין עלול להגיד – בסדר, ה' יתברך גם יעזור, אבל אני חייב לפעול. כל אחד יעשה את שלו. ה' לא צריך את העזרה שלך. אנחנו רק מקלקלים לו.

סיפר ראש ישיבת פונוביץ', הרב  כהנמן, שלקח הלוואה גדולה בשביל הישיבה שלו מגמ"חים. לא היה לו להחזיר וביום הפירעון הוא פנה לבנק, לקח הלוואה בשעבוד הבית שלו. אמרו לו – מה עשית?!? הבנק זה לא גמ"ח. אם אין לך להחזיר אתה הלוואה מיד  מחלטים את הבית. אין סנטימנטים. אמר – אני לא יודע , אני לוקח כספים בשביל התורה. ביום הפירעון של הבנק. לא היה לרב מקור פירעון. כך, ביום הפירעון הגיע אליו יהודי שעבד כשמש הקהילה וסיפר לו שבנו נפל במלחמת העולם הראשונה כלוחם בצבא ארה"ב לפיכך הוא קיבל פיצויים מורחבים ממדינת ארה"ב על אובדן הבן. הוא מעוניין להפקיד את הכסף אצל הרב מכיוון שאם בקהילה יידעו את היקף הכספים שלו, יפטרו אותו מלהיות שמש וחבל לא על העבודה הטובה. רק בקשה אחת ביקש השמש – ביום שאני מבקש את הכספים תחזיר לי. הרב הרגיש שנעשה לו נס. הלך ופרע את החוב. לאחר חצי שנה, בחול המועד סוכות, פונה אליו השמש וביקש לפרוע. הרב, שידע שאין לו מקור פירעון, אמר לו – שב תאכל, זה חג עכשיו. סוכות. בוא נדבר. בברכת המזון הרב מכוון – ה' תעזור לי לפרוע. באותו רגע דפיקה בדלת. הרב מקבל המחאה בנקאית בסכום ההלוואה. אדם ההולך עם ה' בתמימות אין מציאות שאדם יפסיד או יפספס.

ה' מבקש את הנרדף – אפילו שהרודף זכאי. ה' עושה ניסים לנרדף זה כי לנרדף אין כלום והוא לא מבין איך הוא פותר את הבעיה. אדם שיודע לפתור את הבעיה הוא לא נרדף. לנרדף אין פתרון והוא פונה בדלות מלאה לה' יתברך. פנה אלי אדם שביום האחרון לפינוי הבית לא היה לו פתח תקווה. ככל שאדם יותר מופשט עם ה' יתברך, משעבד מחשבתו לה' יתברך, הוא יוושע. כך, פנחס שאל את משה רבינו על כך שזמרי בן סלוא עושה עבירה עם גויה. משה, אתה לימדת אותנו שישראל חוטא עם גויה קנאים פוגעים בו. ענה לו משה רבינו. אתה צודק. אתה שאמרת זאת – תעשה את זה.

זה מוסר בשבילנו. אם אדם נתקל בדוחק. קודם כל פונה לבורא עולם ויבקש ממנו שרק הוא יכול לעזור לי בבריאות, בפרנסה. אדם הפונה הוא מקבל ישועה מה' יתברך.

לכל אדם יש בעיות. רפואה – מחפש רופא. חינוך ילדים – את המחנך. שלום בית – את המגשר. אומר הרב מוולז'ין – לא צריך את כל זה. יש כאן אחד שכולל את הכל. פנה אל ה' יתברך. ריבונו של עולם. אתה הבאת את הבעיה הזו ואתה גם תפתור אותה. אני מאמין באמונה שלמה שיש לך פתרון לדבר הזה. רק תראה לי את הפתרון. איך אני יכול להינצל מהדבר הזה. אולם, אנחנו מאמינים ולא מאמינים. קשה לנו להחדיר את האמונה ללב שלנו. זה הדבר היחיד שבזכותו אדם יכול לצאת מהבעיות.

כל קושי הוא ניסיון באמונה – כל  אדם ששומע את זה עכשיו – מיד הוא יחליט להתחזק מאמונה הזו. זה ברור. אולם, יצר הרע לא ייתן לנו. בבעיה הכי קטנה מיד נחפש – איפה הפתרון הטבעי. אנחנו לא כופרים – אחר כך נכניס את ה' יתברך למשוואה. זו טעות גדולה. קודם כל ה'. קודם כל דעת תורה. הרב לא מסייע – זו התמימות של המאמין. כל מה שעובר עלינו זה ניסיון.

ניסיון הפרנסה – אחד הניסיונות הקשים זו הפרנסה. השכל אומר – אם לא אני, מי יביא לי פרנסה. קשים מזונותיו של אדם יותר מקריעת ים סוף. זה שידוד מערכות. גם פרנסה זה שידוד מערכות ביציאה מהתפיסה השכלית – אני ועוצם ידי מביאים את הכסף. לא להביא מזונות זה הקשה. אלא התפיסה שאם אני לא עובד אין כסף. זה העבודה שלנו. להבין שהפעולה לא מועילה ולא מזיקה. חייבים לעשות. אולם, השפי מביא רק הפשטות.

אין הגבלה בישועה של ה' – אם אתה צריך משהו – תקנה, אל תפחד. אם אתה זקוק אתה תקבל את הכסף. אל תפחד. ככה אדם מתנהל. תבדוק אם זה נחוץ לך ותשאיר את השאר לה' יתברך על ידי הפשטות ועל ידי האמונה.

מחשבה נכונה – הארכת המסעות היא בשבילך – מחר מחרתיים תהיה במסע. אל תגיד ריבונו של עולם. מה זה הצמצום הזה?!? אני לא רואה אותך!, איפה אתה. אתה פה? 🙂 למה פטרו אותי מהעובדה?!? כי ה' יתברך רוצה להביא לך משהו יותר טוב. אם תחשוב ככה, אתה תשנה את הטבע לגמרי. הטבע היה בגלל שאתה היית עובד לא טוב. לא – אני מאמין בך שאתה תביא לי משהו יותר טוב. אני ראיתי את זה בצורה ברורה. אדם חושב שה' מעניש אותו. לא!! תחשוב שה' רק מטיב אתך. זו הסתכלות. יכול להיות שהנזק הזה פודה לך נזק יותר חמור או שזה לילה לפני האור הגדול. כשהאדם חושב ככה הוא משנה את הטבע. זה לא פשוט – כי חווים חוסר ברמה המידית. הכול קצוב. אין עונשים. הכול בפשטות ובתמימות. גם אם חס וחלילה זה עונש. אני בחשיבה שלי משנה את העונש. אני מאמין שאתה מיטיב אותי במה שקרה. מה זה חוב כספי לה' יתברך?!? ברגע אחד אתה יכול להרוויח ולהפסיד מיליונים. כמה שהדיבור שלנו מגיע גבוה, המחשבה מגיע למקום יותר גבוה. במחשבה ניתן להיוושע מהכל. אנשים ניצלו בשואה בנסים כי שננו כל הזמן את הסגולה של הרב חיים מוולוז'ין. בואו נשנן את הסגולה הזו. נדפיס אותה ונחייה אותה ונראה ישועות מעל הטבע. שלום בית. חינוך. ה' יזכה אותנו לחשיבה טובה ויציל אותנו מניסיונות. אמן.

ההתנגשות בין הרוח לחומר – יתכן שאדם בפתיחת עסק מרוויח הון. נדגיש כי זה ניסיון גדול כי יכול להיות שזו עיקר הפרנסה, אולם צריך לדעת שהכול הבל הבלים. אם תשמור על השבת, אתה תראה יותר שפע. עם ישראל מבוסס על איכות ולא על כמות. אדם צריך ברכה במעשיו. יש אנשים שמרווחים הרבה כסף, אולם הכסף נעלם להם. לא שרויה בכסף הברכה. באופן טבעי אדם שרואה צמצום בפרנסה מיד מצמצם צדקות. זו טעות. אין לחסוך בצדקות. הפרנסה היא פונקציה של צדקה. ה' יתברך רואה אדם שנותן הוא משיב לו בחזרה.

תחילה עושים השתדלות רוחנית – זה הלימוד מבלק. בלק ניצב מול בעיה, מול עם ישראל. הוא רוצה לנצח את עם ישראל. התורה מלמדת אותנו דרך בלק שכדי להצליח בעולם הזה יש לבצע השתדלויות רוחניות תחילה. הוא מוכן לשלם כל הון שבעולם כי הוא יודע שהכוח זה בפה.

דיברנו בפרשה הקודמת שמשה רבינו נענש על הכאת הסלע חלף דיבור לסלע. אומרים המפרשים – לפני מתן תורה הנכון זה להכות, כלומר רק להשתדל פיזית. אולם, לאחר מתן תורה, אדם יכול לפעול ניסים בכוח הדיבור. בלק הבין את זה. בעוד שאנשים בדורנו לא מבינים למה צריך להשתדל ברוחניות. בלימוד תורה ותפילה. זה כי לא מבינים את הכוח של התפילה. ה' יודע מה אני רוצה ומה אני צריך. גם הישועה לא תמיד מיידית, באופן שעלול לגרום להטלת ספק בהשתדלות הרוחנית. אבל, חייבים לדעת שרק התפילה היא המפתח לישועה ולשפע.

הבן איש חי, זכותו תגן עלינו, אומר שאם אדם השיג משהו בתפילה הוא זוכה ליציבות בישועה. אחרת, זו ישועת דמה שבבוא העת תילקח ממנו. היסוד של היהודי זה בדיבור.

ניסיונות בהכשרת השרץ- בלק מבקש מבלעם שיקלל את עם ישראל ובלעם משהה את תשובתו עד קבלת דבר ה' בנושא. לכאורה, נראה שלבלעם יש דעת תורה. זה ניסיון קשה – כי רק ביקשו ממנו לקלל, זה לא שינוי משמעותי מצד הסדר הרגיל שלו. לא 2 מובן, למה התורה אומרת שלבלעם אין חלק לעולם הבא? בלעם שואל את ה', כי הוא מבין שכנראה יש כאן בעיה.

ה' אוסר עליו ללכת ולקלל. בלעם מנסה לשדל את ה' – אולי קללה קטנה? אולי ברכה – ה' אומר לו שלא יעשה כלום. כך בלעם משיב לשליחי בלק – ה' לא מתיר לי לבוא. בלק גם הוא מגדיל את השתדלות השכנוע כלפי בלעם. בלעם שואל שוב את ה' – וה' מתיר לו ללכת. מדוע השינוי בהוראת ה'? הגמרא מסבירה "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו". לכל אדם יש בחירה, אם להיות צדיק או רשע. זו הסיבה מדוע לבלעם אין חלק לעולם הבא. מחד הוא האמין לה' יתברך, מנגד, התאוות שלו היו חזקות, עד שהלך נגד רצון ה'. גם לכל אחד יש רצונות – תענוגות העולם הזה. לעיתים, בניגוד לדעת תורה. ספק כשרות, ספק צניעות וכד'. יש כאלה שגם מטהרים את השרץ, כי להצדיק את התאוות שלהם. במקום שנשתעבד לרצון ה' – אנו כביכול משעבדים את רצון ה' לרצוננו.

לכל אדם יש ספקות על התורה, ויצרים כנגד התורה. השאלה היא אם אדם כובש את הלב, היצר, או שהלב כובש אותו? הצדיק כובש את תאוותיו.

זה לא בושה שיש לנו רצונות, לעיתים פסולים. עוד כסף על חשבון תורה. צריך לעשות שיקול – מה העיקר ומה הטפל. זו אחת העבודות הקשות ביותר שיש לנו. בלעם ידע את רצון ה' יתברך.

השאלה של בלעם, כביכול, מיותרת. האם יש סבירות שה' יתברך יסכים לו לקלל את עם ישראל?!? בניו, אהוביו. ה' יתברך עשה ניסים לטובת עם ישראל.

אנשים מוצאים היתרים בשמירת עיניים. יש מצווה לשמח חתן וכלה – אולם, הארוע לא צנוע. ככה היה אצל בלעם הרשע. הוא יודע דעת עליון, אולם אולי נמצא איזה היתר לפרוק יצרים – גם לקלל את עם ישראל וגם להרוויח כסף.

לקלוט רמזים – האתון מנעה מבלעם מספר פעמים ללכת ולקלל את עם ישראל. המפרשים מסבירים שה' יתברך שלח לבלעם מלאך רחמים. הגם שהוא היה רחוק – עקב תאוות ויצרים. ה' ניסה לעורר אותו ברגע האחרון. גם אנחנו – מקבלים רמזים. לאדם לא הולך משהו בחיים. פתח את העיניים. למה זה קרה?!? בלעם לא פותח את העיניים – יש לו בעיה עם האתון, הוא מחזיר אותה לדרך בכוח. האתון לוחצת את רגלו לקיר. רגלים זה בחינה של הרגלים. לאדם יש הרגלים לא טובים. לא קובע עיתים לתורה, קם מאוחר. לא שומר עיניים. מדבר איך שהוא רוצה. רגיל לקנא. רגיל לכעוס. התורה רוצה שנשנה את ההרגלים. אפילו שאתה יודע את החשיבות בתיאוריה: 3 תלמוד תורה, צדקות. אולם, לא מבצעים בפועל. גם כאן, בלעם מכה את האתון. הוא לא מבין את שיח עם ה' יתברך. ה' יתברך מדבר עם כל יהודי ויהודי. בפעם השלישית, נגלה עליו המלאך. האתון רובצת באופן שמרמז על כך שכבר אי אפשר לתקן חלילה.

אתה רוכב על החמור או שהחמור רוכב עליך?!? – הגמרא שואלת, מה ההבדל בין אברהם אבינו, משה רבנו, משיח ובלעם? משיח יבוא על חמור, בלעם רבץ על האתון. אברהם חבש את חמורו. משה רבנו גם רכב על חמור בבואו לגאול את ישראל. המפרשים מסבירים שחמור מסמל חומר – גשמיות, תאוות. זה טבעי. כל אדם יש לו תאוות לחומר. השאלה אם אתה רוכב על החומר ושולט בו או רוכב על החומר ומתאחד איתו ונהיה כמו החמור.

לכל אדם קשה לקיים תורה ומצוות. זו מלחמה שגם אברהם אבינו התמודד איתה. אברהם אבינו שעבד את החומר לה' יתברך. שעבד ממונו ותאוותיו לה' יתברך. הגמרא אומרת שאין דבר גשמי יותר מממון. השאלה – מה אתה עושה בממון? וכך גם בזמן – אין דבר יקר לאדם יותר מהזמן. אפשר לעשות הרבה כסף בזמן קצר) מניות, עסקים וכד'). אולם, יש אדם שמקדש שאת זמנו. קובע עיתים לתורה. מכתת רגליו לדברי תורה. יש המקדשים את הממון בצדקות. כך גם אברהם אבינו ומשה רבנו. רוכב על החמור בדרך לגאולת עם ישראל. יש לו תאוות, אבל הוא לא מוכר את הערכים שלו בשביל שום הון שבעולם.

יש סיפור על זמר חסידי בארה"ב שהוזמן לחתונה ובהגיעו הוא גילה שהחתונה ללא הפרדה. הזמר ביקש בעדינות שיציבו הפרדה. המזמין אמר לו שכיוון שהוא לא בדק קודם הוא מחויב להופעה. אחרת, יתבעו אותו בתביעה גדולה מאוד. הזמר היה מוכן לספוג כל תביעה ובלבד שהוא לא ישיר במקום לא צנוע. בבית משפט הוא הודה ואמר שהופעה ללא הפרדה נוגדת את הערכים שלו. השופט לא קיבל את טענתו וקנס אותו בכ- 60 אלף דולר. הזמר שילם מיד, בשמחה ובראש מורם. מבחינתו – מדובר בקידוש ה' ששוו לו כל סכום.

אחרי שנה הזמר מקבל טלפון להופיע בפדיון הבן. כעת הוא כבר נזהר ושאל אם האירוע בהפרדה. משנענה שכן הוא הסכים להופיע. ניגש אליו יהודי ושאל אם הוא זוכר אותו. והזמר אכן זיהה, זה היה אותו יהודי שהזמין אותו לחתונה. כעת, יש לו כיפה ל הראש. אמר לו היהודי שהוא חשב רבות על מה שעשה הזמר החסידי – לא רק שהוא ספג קנס, הוא גם נשא בעליות של הנסיעה והוצאות התזמורת )עובדיו(. וזה חיזק אותו מאוד באמונה. במקום נתן לו 3 מעטפות, כל ההוצאות שלו ועלות הפדיון. 4 הזמר רכב על החומר. יש רצונות. תכניס מימד רוחני בכל מה שאתה עושה. כך לדוגמא – בונים בית פאר. תכניס מזוזה מהודרת. תכניס ספרים. תקדש את הבית. גם משיח יבוא על החמור. זה לרמוז לנו שיהודי רוכב על התאוות. יש אסור ומותר ויש הלכה וחומרה. אדם מתבלבל הרבה. אנשים פירקו בתים על חומרות, בלי ידיעת ההלכה. אדם צריך ללמוד תורה כדי להבין את הכוונה של התורה. בלעם ידע את ה' וידע את חשיבות הנשמה היהודית. הוא ידע שיש גוף ויש מלחמה. אולם, הוא רצה לרתום את רצון ה' לתאוות שלו.

גנב (בא בלילה) משלם כפל. גזלן (גונב בלי בושה) משלם קרן. כביכול היה צריך להיות הפוך?! אולם אצל ה' יתברך זה הפוך – אם אתה מפחד מבשר ודם ולא מפחד מה' יתברך. זה הרבה יותר חמור. אדם שלא מתבייש מאנשים, יש לו יותר סבירות בסוף לחזור בתשובה, כי יעירו לו ובסוף זה יחלחל.

צריך התבוננות קלה לאמיתות התורה. כך, לדוגמא, הכותל המערבי. ה' הבטיח שלעולם הוא לא יזוז. שלטו בישראל אימפריות רבות והכותל נותר עומד. ה' יתברך נתן התחייבות לאלפי שנה וזה קורה בפועל. זה מחזק באמונה וביראת שמיים.

הידע הזה מחזק גם מול מלחמת הייצר. לכתת רגליים לשיעורי תורה. קשה יותר מלראות בבית בשידור חי. אתה עייף ומתייגע. זה נקרא לקדש את החומר, את הייצרים. בלעם חיפש להקל.

לבלעם אין חלק לעולם הבא. למרות שהוא יודע דעת עליון. יש לו השגות. יש הרבה "באבות" שעובדים על אנשים. זה הבל הבלים אדם שלא משתעבד לתורה. לא משבר יצרים ותאוות, שומר עצמו מכעס. אסור לתת דרור ליצרים. אדם עלול לרמוס אנשים כדי להגיע למעמד. ידבר לשון הרע. הכול מותר.

המאמץ מוערך, יותר מההגעה ליעד – ניסית לא לדבר לשון הרע, ללמוד, להתפלל. אתה רוצה. מתאמץ. אתה בדרך. אתה לא בשלום עם הריחוק שלך. אנשים שוויתרו לייצר. אולי זה מתוק לו מייד. אולם, המצפון ידכדך אותו אחר כך. יש אנשים עם ייצר הרע בעריות, במידות, עם הילדים. כולם נופלים. אבל צריך להילחם. אחרי 120 השנים. אדם לא שווה כלום. כל ההגעה שלנו זה כדי לשבר את היצרים, את המידות. בלעם התפעל מהתמימות והפשטות של עם ישראל. האוהל. ההקשבה למשה רבנו ולרצון ה' יתברך. ה' לא רוצה שאדם יקצור הצלחות, אלא שיתאמץ ויחפש את הנתיב לדרך הנכונה.

לא לפסוק לעצמך – אחד הדברים הקשים הוא לא להבחין בין טוב ליותר טוב. שיעור תורה מול לעזור לאשתו. כל פעם ההחלטה היא שונה. תלוי במצב האישה, מה היה אתמול וכד'. צריך לבדוק ולא לפסוק שכל הזמן העזרה יותר חשובה מהתורה. כך גם לשמח חתן וכלה – אדם פוסק לעצמו, הגם שזה כולל פגימה בעיניים. יש קושי בחיים. יש שאלות, ספקות. אדם צריך להציף את הדברים מול דעת תורה. אדם נגוע באינטרס שלו. תן לדעת תורה להכריע לך – שלא חלילה תכשיר שרץ.

דריכות תמידית – דרך כוכב מיעקב. אדם צריך להיות דרוך. קבלת מתנה מה' יתברך ילדים. לאיזה מוסד אתה שולח אותם? האם אתה מחנך את נשמתם הטהורה לאהבה ויראת ה' יתברך או לתאוות שלהם. וזה לא נגמר בזה – יש להקפיד על קשר עם הילד. מה למדת היום? מה אמר הרב? זה לא לשלוח לבית ספר וזהו. כך גם עם האישה יש לחזק כל הזמן את הקשר הזוגי. לבחון את עצמו אם עשה טוב או לא. מה עושים עם החומר – משיח בא על חמור. כך, להבדיל, בלעם. מה ההבדל – מה עושים עם החמור? מה עושים עם הממון? כמה משקיעים בדברים רוחניים. תניח תפילין מהודרות. תניח רבנו תם. אחרת, אחרי 120 , רבנו תם עלול לטעון מולך שלא הנחת מעולם.

להתייגע רק ברוחניות – יש לך קושי בפרנסה. תוסיף פי 2 בהוראת קבע. תראה איך ה' יתברך שכל העושר שלו. כך גם ארע לאחרונה בכוללים שלנו. עשינו מסגרת "רצופין" 1 וזה נראה שאין כסף לתת לאברכים. מה שלא קרה אף פעם. אבל אני יודע שזה רצון ה' יתברך. שום דבר לא בא בקלות. אברכים שלא מדברים בלימוד. יצר הרע מנסה להתגרות. ההסתכלות של עבד ה' יתברך – לא לבטל/להוריד צדקה. לא מעגלים פינות ברוחניות. רוצה ילד צדיק, תשב איתם. אל תיקח אותם למקומות פריצות. שמור על הנשמה שלהם. יש לך אחריות על הילדים. זה קשה. אני רוצה להראות עם הילדים בחברה. אולם, תבחר נכון. לעולם אדם לא יפסיד מבחירה נכונה. יש עול פרנסה, האישה צריכה משהו. לא אומרים לה – עזבי אותי, יש לי שיעור תורה! תהיה חכם. תגיד לה. אני מבטיח שאקנה לך אחרי השיעור תורה או מחר על הבוקר. וגם אנקה את הבית.

פערי גישות – יש את בלק/בלעם מול אברהם אבינו, משה רבינו והמשיח. זו פרשה ללא מצוות, אבל התורה משקפת לנו איך צריך לחיות. לכל אחד יש בלעם בתוך עצמו. שמנסה להכשיר את השרץ. בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותה. ה' לא כופה אף אחד. אנו צריכים ללמוד איפה לשים את המאמץ. אין אחד בלי תאוות ויצר הרע. תתגבר. אל תלך למקום עם ניסיון רוחני. מקום בו מדברים לשון הרע. כל מה שאתה עושה לכבוד ה' יתברך. ה' לא יקפח אותך. גם לעזוב פרנסה שיש שם לשון הרע. אדם שמשקיע, יקבל שכר. יראה משפחה מתוקנת. זו הנחת האמיתית בעולם הזה. כל אחד ימנף את עצמו לטובת המשפחה והילדים. זו השקעה גדולה. בלעם לא היה מוכן לשעבד את היצר. רצה כסף. יש אנשים לא יודעים מה לעשות עם הכסף שלהם. עם הילדים שלהם. עם האישה שלהם. זו מלחמה כבדה. ה' רוצה אותנו – "מי לה' אלי". אדם צריך לשמור על הגחלת היהודית. תבחן דעת תורה. שאל את עצמך – האם היית עושה זאת בזמן תפילת הנעילה?
בלעם חשב שהוא יודע הכול – "באבא גדול". אולם, איפה עבודה על התאוות, על היצרים?!?

השמירה של עם ישראל – בסופו של דבר העצה שנתן בלעם לבלק – שה' יתברך שונא זימה. זה יסוד גדול. השמירה היחידה של עם ישראל זו התורה, המצוות והצניעות. כשאין הקול קול יעקב – אזי, הידיים ידי עשיו. מה שבלעם לא הצליח לעשות, הזנות עם בנות מואב הצליחה מיד. 24 אלף מתו ביום אחד. מיזה לומדים שכל השמירה זה תורה ומצוות. לא לשמור שבת זו אכזריות כי זה מה ששומר את הצבא ואת האזרחים. צריך להשתדל עם כל הקושי וכל העמל. צריך לברר מה רוצה ה' יתברך ולא לנסות להקל. ה' לא מקפח שכר.

מעלת הויתור – רבי אבא. ישב בלוד וראה יהודי מתעייף בדרך ונח. בא נחש להכיש אותו. מיד הגיחה חייה והרגה את הנחש. איך שהוא קם האבן שהוא נח עליה נפלה לוואדי. נס בתוך נס. רבי אבא שאל אותו – מה מעשיך, שזכית לניסים כאלו? ענה לו. לעולם לא הלכתי לישון כעוס. ויתרתי לכולם. אדם שמוותר. שומר על עצמו והפוך. לא קשור למעשה הזולת. תוותר לטובתך. מי שלא מוותר, חס ושלום עלול לפגוע בעצמו. ה' רוצה שנרכב על החומר. הוויתור פודה ומציל. אדם שמוותר. ה' גם מוותר לו.

המרחם על חברו מרחמים עליו מהשמיים – תקשיב לבעיה של החבר. חייך לילד, לאישה. זה רחמים. לא להתאכזר. תקבל ישועות. אם תחייך, יחייכו לך מהשמיים. בע"ה נזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. להגדיל את התורה בע"ה.נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן.

חשיבות הפרגון – יש משל על גנן שהתקשר להרבה לקוחות פוטנציאליים להציע את שירותיו. מכל הלקוחות הוא שמע שיש להם גנן מעולה והם מאוד מרוצים. מישהו שמע אותו מתקשר ומקבל סירובים, ריחם עליו והציע לו שיבוא לעבוד אצלו כגנן, מתוך הנחה שבוודאי הגנן יתלהב מהפרנסה שהוצעה לו. ענה לו הגנן, באופן מפתיע, שהוא מלא עבודה ואין לו זמן לקחת עבודות חדשות. שאל המציע – אך יתכן? הרי עכשיו שמעתי שסירבו לך הרבה לקוחות?! ענה לו הגנן שהוא עובד שנים ומשקיע את כולו בעבודה. אולם, הלקוחות מעולם לא אמרו לו מילת עידוד וחסרה לו הערכה. למעשה, הגנן מתקשר ושומע שהלקוחות לא רוצים מישהו שיחליף אותו – כך הוא מבין שהעבודה שלו מוערכת וזה מחייה אותו.

זה כלל חשוב בחינוך ילדים – לתת הערכה גדולה מאוד לילדים. חשוב לגלות בבית את הכבוד, ההערכה והתודה. זה מחזק מאוד את כל הבית.

כוח הדיבור בקדושה – זה גם יסוד בפרשתנו: משה רבנו ואהרון הכהן נענשו על כך שה' יתברך אמר להם לדבר לסלע ובפועל הם היכו את הסלע. כעונש נגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לארץ ישראל. שואלים המפרשים – המשימה הנ"ל לא בוצעה בצורה מושלמת. מדוע להחמיר כל כך עם עונשם?! וזאת חרף מסירות הנפש היוצאת מהכלל של משה לטובת עם ישראל במהלך היציאה ממצרים והמסע במדבר.

אחד ההסברים של המפרשים מתבסס על ההבנה שיש עוצמה גדולה בכוח הדיבור. לפני מתן תורה אין בעיה להכות את הסלע ויצאו מים, זה נס גדול. אולם, לאחר שעם ישראל קיבל את התורה הקדושה אפשר לפעול רבות בכוח הדיבור ואין צורך להכות את הסלע. יש עוצמה רבה בברכה של צדיק. בברכת כהנים. עניית אמן יהא שמיה רבא וכד'.

אנשים רבים נכשלים בפעולה או השקעה מסוימת. מה הטעות? שהם ממשיכים ומשקיעים עוד יותר כוח ומאמץ. רבי נחמן מברסלב מבאר שלעיתים אדם נתקל מול סלע, בעיה מסוימת, חוסר מסוים והוא רוצה לצלוח את המשוכה. כעת אדם ניצב מול 2 אפשרויות:

1. להשתדל – לקחת את האמצעים הכי טובים שיגבירו את סיכוייו מול המניעה. חשוב להבין שההשתדלות היא נכונה וחשובה. אולם לעיתים אדם משקיע מעבר למידה הנכונה בהשתדלות.

2. אסור לשכוח את כוח הדיבור. ה' יתברך אומר למשה רבנו: יש בעיה, יש סלע – אתה רוצה להפיק ממנו מים. אתה רוצה לקבל ישועה. אם אתה רואה שההכאה לא עוזרת – דבר! כוח התפילה או כוח של לימוד תורה או שניהם ביחד. הדיבור הנ"ל נמשל למים, עוד טיפה ועוד טיפה – גם הסלע יומס.

חנוך לנער על פי דרכו – גם בהיבט של חינוך ילדים. אדם רוצה להפיק מבנו את המיטב. לעיתים אנו מנסים ל"תכנת" את הילדים כפי רצונותינו. לא תמיד הילד בנוי לכך. "חנוך לנער על פי דרכו". כל ילד צריך כיוון המותאם לכוחות שלו, לפי האופי שלו והכישרונות שלו. זו המשימה שלו בעולם. המחנך השוגה עלול להגיד: לא הצלחתי לכוון את הילד כפי רצוני, אז אני אתן עוד "מכה". לא בפן הפיזי, אלה לחייב וללחוץ. כך הילדים נשברים.

אתה רוצה להוציא מהילד את ההצלחה – דבר איתו. שב עם הילד. תראה מה הוא מוכן ויכול לעשות. תסביר לו את החשיבות של לקום בבוקר מוקדם, ללמוד כדבעי, לכבד הורים, ללמוד איזה אומנות וכד'.

לשון רכה תשבר גרם – זו ההוראה של פרשתנו – אחרי מתן תורה ליהודי יש כוח גדול מאוד. לכן ה' יתברך אומר למשה לדבר. מכיוון שאם אתה מדבר כמו שצריך אתה יכול להוציא מים גם מדבר קשה, דוגמת הסלע.

כך גם בחיי זוגיות שחלילה עולים על משבר. הכול פתיר. "לשון רכה תשבר גרם" אדם צריך להוריד מהאגו שלו. ישוחח עם האישה ויסדרו יחד את הדברים.

אין קיצורי דרך – הגמרא לימדה שיש דרך קצרה שהיא ארוכה ודרך ארוכה שהיא קצרה. אדם רוצה "לאלף" את בנו. מקים את בנו בבוקר ע"י התזת מים. זה יכול לתפוס כחינוך מספר מועט של ימים. אח"כ הילד יחזור לסורו, ואף גרוע מכך. כך גם בשלום בית.

אדם רוצה ילדים מחונכים. אולם, משקיע את מרבית זמנו בעסקים ורוצה פתרון בזק בחינוך ילדים וכן רוצה זוגיות לתפארת. אולם, דרך הבזק היא דרך ארוכה.

מנגד, אדם המשקיע, הגם שזה עולה לו בבריאות. נמנע מבילויים אישיים עם חברים, כדי להשקיע בבית עם האישה והילדים. ה' יתברך הוריד את הנשמה לעולם הזה. הגמרא במסכת נידה אומרת שיש 2 דרכים לפני האדם: כשנשמה יורדת לעולם משביעים את האדם שישבע שיהיה צדיק וירא שמיים ולא גאוותן, לא כעסן ולא קנאי ויהיו לו מידות טובות ומראים לו את הדרך במה יזכה אדם שילך בדרך זו. מנגד, מראים לו גם את הדרך השנייה. האדם נשבע שהוא יהיה צדיק.

יש תקנה לכל יהודי – בפרשה כתוב – "אדם כי ימות באוהל". יש אנשים שרואים את העולם הזה כעולם קבע. ואת העולם הבא הופכים לעראי. ויש אנשים שנוהגים להפך – לוקחים את העולם הזה והופכים אותו לארעי והעולם הבא קבע. אומרת התורה שגם אדם שהפך את העולם הבא לאוהל עראי. לא השקיע בעולם הבא – לדוגמא, העדיף מטבח מפואר על פני תפילין מהודרות. אולם אם הוא השאיר בנים שעוסקים בתורה או בני תורה שלומדים לעילוי נשמתו – אין דבר גדול מזה.

כך, כשמכניסים ספר תורה לזכות נפטר, גם בשמיים מכניסים ספר תורה. כל פעם שמגביהים את הספר תורה, מגביהים אותו גם בשמיים. הנשמה מחכה לעילוי באמצעות הפעולות של הקרובים כאן בעולם התחתון. ואם הפעולות הפוכות – אז חלילה הנשמה חווה ירידה ומקנאת בנשמות שסביבה שעולות.

אמיתות התורה – זו חוקת התורה. העיקר זו התורה הקדושה. בפרשה רואים את אמיתות התורה. יש מדרש שאומר. שה' יתברך נשבע שלעולם הכותל המערבי לא ייחרב. כך, הכותל לא נחרב בימי בית ראשון ובימי בית שני. על אף שהיו כאן מספר מדינות שולטות. זה החוק שמוכיח שהתורה היא שמימית.

"ביום השמיני, יימול בשר ערלתו". בד"כ אומרים שביום השמיני הקרישה של הדם מגיעה ל- 110% , אולם זה לא מדויק. ה' יתברך שינה את הטבע בגלל הציווי של התורה. ה' שינה את טבע הקרישה כך שיתאים לציווי התורה. הכול מתחיל ומסתיים בתורה.

אמיתות התורה נוסכת אמונה ובטחון – הפסוקים הללו יוצקים אמונה וביטחון. אדם לא מצליח בחיים. פרנסתו קשה. חושב להחליף עבודה או להחליף מקצוע. אדם תולה את כישלונותיו בסיבה – שהעבודה שלו לא מוצלחת. מיקום החנות שלי לא טוב. זו טעות – ה' יתברך גזר לצמצם לך את הפרנסה. זאת חוקת התורה – כל קורות האדם תלוי ברבדים הכי עמוקים, בעליונים.

כל החכמות בתורה – היום, בשונה מהעבר, התגלה שהמדע והתורה הולכים יחדיו. כל חילוק דעות, רואים עם השנים שהמדע מקבל את דעת התורה. כולם יודעים שחלב גמל אסור. מנגד, החלב נוצר מעשב. אולם, כל היוצא מהטמא – טמא. לפיכך, התורה שואלת – איך אוכלים את הדבש? – הגמרא במסכת בכורות דף ז' עמ' ב' אומרת שהדבש זה לא מיצוי של הדבורה. כלומר, הצוף נכנס לגוף הדבורה, אולם הוא לא ממוצה מגוף הדבורה. לאחרונה המדענים מצאו שלדבורה יש 2 קיבות – אחת בשביל עיכול ושנייה בשביל הצוף. בתוך קיבת העיכול יש מיצוי קיבה שאוסרים את הפליטה. אבל הצוף נכנס לקיבה אחרת לגמרי. ללא מיצי עיכול, אלא אנזימים וחיידקיים שלא נראים בעין מפרקים את הצוף וממירים אותו לדבש. זה יוצר התפעלות – איך רבותינו ידעו דברים לפני כ- 3,000 , והמדע רק עכשיו מסיק?. איך החכמים, שלא למדו באוניברסיטה ידעו? – הכול נמצא בתורה. כל החכמות שיש טמונות בתורה.

כך גם רבי חיים קנייבסקי והחזון איש היו מייעצים לרופאים. זאת חוקת התורה, כל החכמות בתורה הקדושה.

מטרת התורה שבעל פה – ההתבוננות בכך מחזקת באמונה. אדם שואל שאלות על פסקי תורה. גם את הרופאים לא שואלים על החלטות שלהם. צריך ללמוד למעלה מ- 7 שנים כדי להיות רופא. איך שואלים שאלות על התורה? 40 יום ולילה משה רבנו למד את כל הסברי התורה – תורה שבכתב, להבנה מעשית של ההלכות. דוגמת צבע ומיקום התפילין. הידע הזה עבר החל ממשה רבנו מרב לרב. נשאלות שאלות בגין פער בין ציווי התורה להלכות בפועל. התשובה ניתנה לעם ישראל בלבד כי אסור ללמד גויים את התורה. זו מתנה שעוברת מאב לבן. כדי למנוע מגויים להבין את התורה, ה' יתברך מסר קוד על מנת שנוכל לבצע בפועל והקוד הוא התורה שבעל פה. זאת חוקת התורה – לא כתבתי את הטעמים, ואחד הטעמים, זה כדי לקדד את ההוראות לעם ישראל בלבד – זו תורה שבעל פה.

לבחור בדרך התורה – כמה התורה מאירה ושופעת. כשקוראים את פרשת חוקת האדם מגיע להבנה שהוא לא מבין כלום. וזו ההבנה הכי גדולה. אדם מבולבל בעולם הזה. עם בילבול של היצרים. התורה הקדושה ורב שהוא מורה דרך, ימנע ממנו להתבלבל. אם אדם מתבלבל, אז מחשבים בשבילו את המסלול מחדש. לעיתים ה' יתברך מעורר אדם עקב קורות חייו. תפתח את העיניים, תסתכל ותבין שהדרך לא נכונה ותגיע למקום הנכון – תרבה בתורה, עשה לך רב. אדם רוצה ילד מחונך, לא אלים וכד' – צריך חינוך לתורה, לא חינוך לאינטרנט.

חשיבות הקביעות בתורה ובתפילה – בשעה שאדם יושב באוהל, ישים עצמו כמו מת. יש סיפור על יהודי הגיע לגיל 60 והבין שבקרוב הוא נפטר מהעולם. אמר לאשתו העובדת איתו יחד בחנות שהוא מתעכב מחר עקב אזכרה בבית הכנסת ויגיע במקום ב- 8 ב- 10 . למחרת גם עשה כך וסיפר לאשתו איזה סיפור. ביום השלישי שוב אחר. אשתו באה לבדוק מה קורה איתו, ראתה אותו עטור בתפילין בבית הכנסת. אשתו אמרה לגבאי – שיקרא לו מיד. הוא מסר לגבאי שיגיד לאשתו שהוא מת.

פחדה שמא השתבשה דעתו. כשחזר לחנות קבלה מולו – למה ענית לי כך בצורה מבזה?! ענה לה – אם מלאך המוות יבוא לקחת את בעלך – אפשר להגיד לו, תמתין רגע, אני צריכה אותו בחנות?! לא – אז כך לימוד תורה. אדם יושב ולומד, יחשוב שיצא מהעולם, ימסור נפשו על הלימוד.

תאמר לה' יתברך – אני לא מבטל שיעור תורה, לימוד – תסדר לי את העניינים. ה' יסדר לו את העניינים. זו הסיעתא דשמייא. כל מה שאדם עושה בעולם הזה יעשה בהשתדלות. לא על חשבון התורה הקדושה. אדם שעוסק בתורה יחשוב שכל העולם מת..

יום הילולת הצדיקים :
• רשב"ג
• ר' ישמעאל כהן גדול
• ר' יונתן בן עוזיאל
• ר' יהוד ה בן תימא
• הר ב מרדכ י אליהו
התורה היא הוראה – פרשת קרח מלמדת אותנו איך לחיות. התורה אינה ספר היסטוריה. תורה מלשון הוראה הדרך הנכונה לחיות את החים הכי טובים ומאושרים – פרנסה, זוגיות טובה ושמחה בחלקנו.

הקשר לפרשה קודמת – פרשת שלח לך – הפרשה דומה לפרשה הקודמת, פרשת שלח לך. בפרשה הקודמת משה רבנו שולח מרגלים, את הטובים ביות ר בעם. נשיאי ישראל. והגדולים הללו נפל ואיבדו את העולם הבא שלהם. צריך להבין מדוע? איך ממעלתם הרבה איבדו את הכול. כך ארע גם לקרח, שהיה נשיא. אדם מורם מעם. ראש הסנהדרין.

בנוסף, גם העונשים של המרגלים ושל קורח הם חמורים מאוד, חמורים אף מעוון עבודה זרה של חטא העגל. מכאן למדים שה' יתברך רואה בחומרה גדולה את מעשי המרגלים וקרח. ננסה להבין מה ניתן ללמוד מכך על חיינו האישיים.

אי הסתפקות – הזוהר הקדוש מלמד שהמרגלים וקרח סבלו מבעיה אחת – הם לא הסתפקו במה שיש להם. המרגלים חששו למעמדם במעבר מהמדבר לארץ ישראל, לכן הם סיפרו את מה שראו בעניים עקומות לטובת האינטרס האישי שלהם. כך גם קורח שכאמור היה מורם מעם, אולם רצה יותר, רצה להגיע לרמה של משה רבנו.

התורה מלמדת שאנשים שלא מסתפקים במה שיש להם עלולים לאבד הכול. תובנה ז ו היא הלכה למעשה. לצערנו אנשים מפרקים בתים בגלל כבוד. רצו משהו יותר טוב – יותר עוצמה, יותר כוח ואיבדו את הכול. כך גם בחינוך ילדים. הבן לומד טוב, הכול בסדר, אולם האב רוצה "לשפר אותו" ואז הוא מעיר לבן הערה לא במקום ועלול לאבד את הבן לגמרי. אדם עלול לאבד את כל מה שיש לו אם הוא לא שקול. הוא רוצה יותר טוב. תעצור ותתבונן – יש לך כל מה שאתה צריך. ה' שם אותך במקום המדויק לך.

שורש העניין זה חוסר אמונה – אדם שלא מסתפק במה שיש לו נקרא כופר. זאת כי הוא לא מאמין שה' יתברך שם אותו במקום המדויק הזה כי זה התיקון שלו. זה בסדר לרצות ולשאוף. אול ם צריך שיקול דעת שלא לאב ד, חלילה, את מה שיש לך. אנשים היו מבוססים במקום העבודה, אולם רצו יותר – ואז הציבו אולטי מטום למנהל שלהם ואיבדו את הכול. טוב לרצות, אולם חשובה התובנה שה' יתברך הוא מנהיג אותנו. אם לא קיבלת את משאת ליבך, כנראה שלה' יתברך יש מהלך. באופן אישי, לך , זה לא טוב השאיפה הזו.

לדעת להרפות – הרכוש של קרח גם שקע באדמה. מדוע גם הרכוש שלו? זה רמז לאדם. להינעל על שאיפה זו חוסר אמונה. תשאף, תפעל, אבל תדע להרפות ולסמוך על המהלכים של ה' בחייך. תדע שה' יתברך רוצה לעשות לך את הכי טוב עבורך. אנו סובלים מחשדות כלפי ה' יתברך. אדם מנסה להגשים משאלה ונכשל, הרבה פעמים, נוצר לו כאב. אולם, בראיה אמונית. תרפה – ההגשמה לא מתאימה לך כעת. זה פוגש אותנו כל החיים. גם בחינוך ילדים. אדם רוצה שהבן שלו יהיה הכי טוב. הוא לא מסתפק בטוב הקיים הוא מאתגר את הבן יתר על המידה ועלול לאבד את הבן לגמרי.

תכניס אמונה – האמירה של קורח – טלית שכולה תכלת, לא צריכה פתיל תכלת, בית שכולו ספרים – לא צריך מזוזה. האמירה היא למעשה – שלא צריך אמונה. כוחי ועוצם ידי. משה רבנו אומר לו – תכניס פתיל בודד, תכניס את המזוזה הקטנה – תכניס את האמונה. אדם לא יכול לזוז בלי האמונה. אנשים פרקו את חייהם בגלל כבוד. הם אפילו לא זוכרים מה שורש המריבה.

פירוש נכון למהלכי החיים – הפרשיות הללו נוקבות . ה' יתברך בנה מהלכים כדי להגן על המרגלים והם פירשו זאת בצורה מעוותת. גם אנחנו מפרשים את מהלכי חיינו בצורה מעוותת, כאילו כל המתרחש זה לרעתנו. ריבוי שאלות על הנהגת ה' בחיינו. הא מת היא שה' יתברך עושה הכול לטובתנו. כך גם קרח. פונה לאדם, שהתורה מעידה עליו , שהוא עניו מכל איש וחושד אותו בגאווה?!? זה עיוות, כמו העיוות של המרגלים. עיוות נוסף של קורח זה שהוא ראה איזה שושלת אמורה לצאת ממנו, ופירש בצורה מעוותת.

לשים לב מה מדברים – חשוב להתרחק ממחלוקת. יש סיפר על האריה, מלך החיות, שהבטיח לחיות להיות מלך רחמן ולא לטרוף את החיות. כל החיות שמחו מאוד. אחרי יומיים האריה הרגיש רעב וחשב עם עצמו שאם יש סיבה אמתית, אז מצווה לטרוף. כך, עבר ליד ו החמור. האריה שאל אותו: נראה לי שבגלל שלא אכלתי יש לי ריח לא טוב בפה. אתה יכול להריח ולבדוק לי? חמור אומר את האמת – ואמר לו שיש לו ריח זוועה בפה. המלך "נפגע" מהדיאגנוזה וטרף את החמור. אחרי שבוע שוב נהיה רעב. עברה זברה שכבר שמעה מה קרה לחמור. האריה שאל אותה אם יש לו ריח רע. הזברה לא רצתה ליפול בפח ואמרה לארי ה שיש לו ריח טוב מאוד מהפה. אמר לה האריה – אני יודע את האמת, יש לי ריח לא טוב ואת משקרת! – טרף אותה. אחרי שבוע האריה קרא לשועל. השועל כבר היה למוד ניסיון וכשהמלך ביקש ממנו להריח את הפה השיב לו השועל שהוא היה שמח לסייע, אולם הוא מצונן ולא מריח כלום. מזה לומדים שלפעמים אדם צריך לברוח – לא לחוות דעה לשום כיוון.

הגמרא אומרת "מילה בסלע שתיקה בתרי". בלמת את המילה – אתה מולך על המילה. הוצאת את המילה – אתה העבד של המילה. גם בבית. זרקת מילה לאשתך לא במקום – אתה עלול לנסות ולהצטדק מולה במשך שנה. אדם צריך להתבונן מה להגיד ולהיות עם אמונה בה' יתברך. אין מה לעלות ספקות לגבי מהות האישה או הילדים – זה חלק מהתיקון שלנו בעולם.

שורש רוחני – בזוהר הקדוש מתואר שכל דבר גשמי שקורה לאדם – יש לו שורש רוחני אצל ה'. ההסברים הטבעיים הם מוטעים. הגזירה האלוקית היא הסיבה. לרב הונא החמיצו 400 חביות יין. אדם רגיל היה מפעיל את הביטוח ומחפש אשמים בנזק. רב הונ א מיד קרא לרבנים שיסבירו לו את השורש הרוחני של הנזק. הרבנים מייד אמרו לרב הונא שיפשפש במעשיו. תחילה הוא טען בפניהם שהכול בסדר. מיד השיבו לו שימשיך לפשפש כי זו הנהגת ה' בעולם. פשפש ומצא. אדם שבאים עליו ייסורים – דבר ראשון הולך לרופא. אדם צריך לחזור בתשובה ויעשה ווידוי – זו התרופה.

יום הילולת הצדיקים – יום כ"ה סיוון הוא יום גדול – יום פטירת תנאים, ביניהם חלק מעשרת הרוגי מלכות, עליה ם כתוב בזוהר שיש להם שורש גבוה מאוד. ר' יהודה שאל שאלה להבין את הסיבה לעשרת הרוגי מלכות. ענו לו בחלום שיזהר ! אתה יכול לשאול הכול למעט עשרת הרוגי מלכות.

עשרת הרוגי מלכות – מסופר שהקיסר הרומי התחיל ללמוד תורה והקשה שאלה לחכמים. אם מוכר נפש מישראל חייב מיתה, איך השבטים מכרו את יוסף ולא נגזרה עליהם מיתה? הקיסר ביקש לגבות מהחכמים את החוב. הלכו החכמים לר' נחוניה בן הקנה 1 בשאלה – אם זאת גזירה, נקבל ואם לא נעשה את הקיסר גל עצמות. ר' נחוניה בן הקנה הלך לשאול את רבי ישמעאל כהן גדול )רבי ישמעאל בן אלישע( שעשה עליית נשמה כדי לשאול את השאלה . פגש למעלה את המלאך גבריאל שהתפלא לראותו למעלה. השיב לו שהוא רוצה להגיע ל כסא הכבוד כדי להבין אם ה' יתברך מסכים עם הגזירה. גבריאל המלאך אמר לו שזה חתימה חזקה. זאת לאור הסתמכות ישראל על התנאים הגדולים ופחות הפריע להם שאין בית המ קדש באופן שפעל קטרוג גדול על עם ישראל. כמו כן, אמר לו המלאך גבריאל שה- ס.מ מבקש, חס ושלום, לאבד את עם ישראל בגין מכירת יוסף, אולם ה' דחה ודחה אותו עד שכביכו ל כלו כל הקיצין וה' התברך היה צריך להסכים 2. שאל אותו ר' ישמעאל – מדוע דווקא אנחנו צריכים להיהרג? הש יב לו המלאך גבריאל שמיום שנברא העולם, ה' יתברך לא מצא אנשים יותר קדושים מכם. רבי ישמעאל בן אלישע סיפר את התשובה לחבריו. תגובתם הייתה לבכות ולשמוח. בכי על הגזירה ושמחה על מדרגתם. הזוג הראשון היה רשב"ג ו רב י ישמעאל כהן גדול.

נשאלת השאלה למה הרגו עשרה הרוגי מלכות אם תשעה מהשבטים מכרו את יוסף. האר"י הקדוש מסביר שגם ליוסף עצמו יש אשמה במכירה זאת עק ב פרסום החלומות לאחים באופן שעורר את קנאתם. כך, כנגד יוסף הצדיק הרגו את ר' ישמעאל – שהיה יפה תואר ויפה מראה, כמו יוסף הצדיק. בת הקיס ר ביקשה מאביה שלא יהרוג את ר' ישמעאל מפא ת יופיו. הקיסר אמר לבתו – אל תבקשי ממני לא להרוג את ר' ישמעאל, אולם אני אדאג לך. כך, ברשעותו הרבה, גילף הקיסר את עורו בעדינות. עקב זאת, רבי ישמעאל צעק 2 צעקות. יצאה בת קול ואמרה שאם ר' ישמעאל צועק עוד צעקה העולם חרב. לכן ר' ישמעאל שתק ויצאה נשמתו.

חשוב לנו להפנים שמדובר בגדולי ישראל, קדושי עליון – זי"ע. זה הפאר שלנו כעם ישראל ולכן יהודים מתפללים בקברי צדיקים.

כלים אמוניים – אדם רוצה להסיר ד ין מעליו, שידע שניתן לצאת מהכול על ידי עניית "אמן יהא שמיה רבא " בכל כוחו. הכוונה בכל הכוונה שלו . יש סגולות פשוטות שכתובות בגמרא . זה דוגמה לכוח האמונה. אדם שמאמין מבטל את הדין מעליו. האמונה הפשוט ה שלכל אדם יש ייעוד. אם ה' לא שם אותך כמו אהרון הכהן אז זה לא התפקיד שלך. לא הייעוד שלך בעולם.

עמידה בניסיונות – כל בן אדם חווה ניסיונות. כל אחד לפי רמתו. אחד קשה לו לשמור שבת והאחר קשה לו לכבד את השבת ולא לקיימה כמצוות אנשים מלומדה.

כך, גם למרגלים ולקרח היה ניסיון. ניסיון של כבוד.

כל אדם שהוא עושה משהו לכבוד ה' יתברך – לומד, תורם, עושה חסד וכד' – הוא עלול לפול לגאווה גדולה. כל מי שיותר גדול יש לו יותר ניסיונות.

לקום מהנפילות – ה' נמצא אותנו גם כשאנחנו נופלים בעבירה "נושא עוון" כשאדם קם מעבירה הוא מרים את כל ניצוצות הקדושה. כל יהודי יש לו נשמה אדירה לכן קשה לא להתגאות, קשה לא לקנא אולם חשוב לדעת לבלום את פינו שלא נאבד הכול.

חצי כוס מלאה – תראה את החצי כוס המלאה – אישה, ילדים, בית וכד'. אפשר לשאוף ולרצות. תדע לא להילחם. לא להקשות על הנהגת ה' יתברך עם חייך. זה חס ושלום מעורר דינים על האדם. מי שמודה לה' על הכל, ומפנים שהכשל הוא לטובתו, לטובת תיקונו בזה העולם, ה' יתברך ממתיק מעליו את הדינים.

עשה לך רב – על האדם לקבל את מאורעות חייו בהכנעה. זו העבודה שלנו וזה מה שמלמדות אותנו הפרשיות הללו. לקורח היה ריבוי שאלות – למה דווקא את ם? למה דווקא טלית שכולה תכלה וכד'. משה רבנו משיב – אני לא יודע אבל כך ה' אמר. לכן חשוב שאדם יהיה מודרך – עשה לך רב. מודרך על פי התורה. אם הרב אומר משהו, זה ה' יתברך אומר את זה. הרב הוא בשר ודם.

זכות התנאים תעמוד להצלחת כל עם ישראל, לרפואת כל חולי עמו ישראל, פרנסה בשפע, זיווגים משורש נשמה מתוך שמחה.