פרשת השבוע פ' ויצא…  מפרשתנו אנחנו רואים מהו כוחה של עבודת ה' וכיצד…

התורה אומרת "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"

מבאר רש"י דלמה הוצרך לומר מניין יצא? אלא "דמלמד שיציאת צדיק עושה רושם"

במדרש מבואר שעשיו שלח את אליפז בנו להרוג את יעקב ופגשו בדרך ורצה להרוגו במצוות כבוד אב א"ל יעקב "ששלושה חשובים כמת – עני סומא ומי שאין לו בנים" וא"כ  הציע לו יעקב שייתן לו את כל אשר יש לו ויהיה ע"י כך עני ויהיה חשוב כמת, אליפז הסכים והשאיר אותו רק עם המקל וזה מה שאמר יעקב "'כי במקלי עברתי את הירדן הזה" וכך נשאר לו יעקב עירום וחסר כל ונתבייש ללכת כך ונכנס אל מי הנהר והמתין, מה  יעשה ה'? מספר המדרש, זימן ה' לשם איזה פרש א' שירד לטבול במי הנהר וטבע וכך היו בגדים ליעקב ללבוש…

ממשיך הפס' – "ויפגע במקום" אח"כ יעקב עובר את הירדן וניזכר שעבר בחברון ולא התפלל, חוזר יעקב מצפון לדרום כל זה בשביל תפילה מוסר נפשו עשה לו הקב"ה נס 'קפיצת הדרך' ומגיע למקומו וזהו שאמר 'ויפגע במקום'… לפי שיעקב מסר נפשו לזה.

יעקב אבינו מלמד אותנו מהו 'מסירות נפש'… ומסירות נפש זה לא דבר מוגדר זה כ"א לפי נפשו ולפי המקום שהוא נמצא והראיה מלוט שקיבל שכר על כך שבסה"כ לא הסגיר את אברהם על כך שהסתיר את שרה – זכה וניצל ממהפכת סדום ועמורה… דלפי דרגתו היה זה מסירות נפש.                                                                                                                                                                                ישנו בנ"א שצריך ישועה בכל דבר – בריאות, פרנסה, שלום בית, אז ברור שדבר ראשון זה התפילה אבל ישנם מקומות שתפילה לא מספיקה ובנ"א צריך לעשות מסירות נפש.               – מסופר פעם על ר' חיים קניבסקי שהגיע אליו א' וסיפר לו שיש לו גידול סופני ועל אף התפילות שום דבר לא עזר שאל אותו ר' חיים האם יש לו פלאפון כשר וכשהראה לו את המכשיר שאינו כשר א"ל ר' חיים שישבור אותו על אף הקושי, אותו א' שבר את המכשיר ואחרי שבועיים!! הכל עבר לגמרי…                                                                           וזה מסירות נפש אם ישנו דבר שקשה לך שם אתה נימדד יש בנ"א שקשה לו לקום לתפילה, ללכת לשיעור תורה, להניח תפילין, יכול להיות א' שקל לו זה בשבילו לא מסירות נפש ומאידך א' אחר יכול להרעיש עולמות על דברים שלאחר הם קטנים – בקושי – שם א' נמדד.

-{מסופר פעם על ר' יעקב אבוחצירא – שבא לבית תלמידו ולא הצליח ללמוד, מנסה ולא מצליח ואז ראה שיש בבית תמונה של א' שחטא פעם א"ל ר' יעקב שא"א ללמוד בבית כל עוד יש דבר כזה כי זה עושה רושם רע על כל דבר שבקדושה ומאידך – כל פעולה של צדיק עושה רושם טוב – ידוע על ר' יצחק בן ווליד שכל יולדת שהייתה מניחה את המקל שלו על הבטן הייתה יולדת בקלות בלי חבלי לידה, הכול תלוי אפוא א' מכוון את מעשיו.}

-באדם ישנם ב' אפשרויות: או להיות בחינה של 'יעקב' או להיות בחינה שלי 'ישראל' –                                                 יעקב זה מלשון עקב אדם יכול להישאר למטה בבעיות שלו ולהתרגל למציאות של הנפילות ומאידך א' יכול לבחור להיות ישראל – להשאיר את השטחיות והצרות שיש לו בין ברוחניות ובין בגשמיות ולהתעלות ולהתקרב להשי"ת וזה מה שהתורה מלמדת אותנו – 'ויצא יעקב' צא מה- 'יעקב' תתעלה אל תתרגל למציאות של עקב של בעיות, ואז ניקרא בשמו -ישראל…

ביציאת מצריים התורה או' 'וחמושים יצאו בני ישראל' דהיינו שרק חמישית מעמ"י יצאו וכל השאר מתו במכת חושך לפי שלא רצו לצאת.  וצריך להבין דבר כזה כ"כ הרבה זמן הם חיכו לגאולה מכל השייעבוד היכו אותם, עינו אותם, איך יתכן שרוב עמ"י לא רצו לצאת?  אלא שהייתה להם בעיה שהם התרגלו! זאת הבעיה של אז וזאת הבעיה של היום שאנחנו מתרגלים זה מה שהתורה מלמדת אותנו לשאוף מעלה, להתקדם, בין ברוחניות ובין בגשמיות.

"ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"

'סלם' -או' המפרשים גימטריא – 130 'קול' ו'ממון' הם גם בגימטריא – 130.

בנ"א יכול בקול שלו להשתמש לדברים גבוהים לתורה, לתפילה, ומאידך חלילה יכול לקלקל ולדבר בהם לשוה"ר או לנבל את פיו חלילה כל דבר שכזה יכול להיות בבחינת 'ארצה' או 'שמימה' תלוי לאן הא' מכוון את מה שהוא עושה באותו דבר יש לו ב' פנים…  אותו הדבר בממון מצד א' כסף אנחנו יודעים שזה 'הבל הבלים' ומצד שני כל כלי המקדש נעשו בכסף וזהב הכול תלוי מה הא' עושה אם זה ולאן הוא מכוון את זה.

הבן איש חי ממשיל על זה משל למשרת שביקש אדונו להוריד את השלבים מהסולם שמוצב על המגדל מסכנה לילדים שמטפסים עליו, המשרת עולה שלב ומוריד את זה שמתחתיו כשהגיע למעלה ראה שאין לו איך לרדת, הסביר לו האדון שצריך להוריד מלמעלה למטה. כעבור זמן מבקש האדון להוריד ג"כ את השלבים מהסולם שיורד לבאר, המשרת 'שהפנים את הלקח' התחיל להוריד את השלבים מלמעלה למטה וכך מצא עצמו שוב תקוע בבאר…  מה שהמשרת לא הבין זה שהכול תלוי!!!     צריך לדעת שלכל דבר יש ב' פנים והעבודה שלנו זה לדעת לכוון את זה למקום הנכון – 'השמימה'. [לפעמים בנ"א יש לו קושי בפרנסה דבר ראשון שהוא עושה הוא מוריד את המעשר , או את ההו"ק לישיבה כזאת או ממעט בצדקה וכדו"… אבל הוא לא מבין שהוא רק נכנס יותר עמוק לבעיה.]

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"

הסלם ג"כ זה הדבר שמקשר בנינו ובין השמיים ולפי מה שהא' מעלה ככה בדיוק יורד לו שפע, לפי ההתנהלות של הא' והמסירות נפש שהוא עושה ככה הוא מקבל סיעתה דשמיא.

הגמ' אומרת שלבן יותר גרוע מפרעה לפי שפרעה גזר על הזכרים ולבן גזר על כלם מה הכוונה? אלא שכשיעקב עבד אצל לבן, א"ל לבן שאין לו בעיה מצד יעקב, אבל שכל העבודת השי"ת תישאר שלו מבלי שזה ישפיע הלאה כל שאר העניינים שיישארו בגדר הטבע הוא רצה שעמ"י יישאר רדוד…

בחנוכה הנס והמלחמה היו לא על הגוף וגם לא רק על הנפש זה היה מלחמה על הרוח!! הם באו לטמאות את פך השמן הטהור,  לא להרוס אותו אלא לטמא שאז אפשר להדליק את המנורה כשאין ברירה, אז מה הרווח? אלא שזה בדיוק מה שהם רצו שנשאר במציאות של אין ברירה, במציאות של רדידות, לשבור את רוחנו שלא נשאף מעלה, לכן הם באו לטמאות את הטבע אבל עמ"י לא ויתר ועשה מסירות נפש' להשיג עשה הקב"ה נס ונותר השמן ל-8 ימים.

אבל לצערנו עדיין נשאר לנו מהקליפה של יוון ושל לבן יש ילדים שלא יודעים עדיין מה זה שמע ישראל, מה זה סידור ותפילה, וזה נובע מכך שאנחנו בגלות אבל אנו לא רוצים לצאת ממנה כי התרגלנו וזאת הסכנה הכי גדולה זה מה שהיצה"ר רוצה.

בנ"א היום יכול לשבת ללמוד להתפלל או גם במציאות של היום יום והכל סינטטי הכל הרגל, עוד מעט חנוכה – לכל א' יש פך שמן צריך לטהר אותו ולטהר את הטבע – ע"י התעלות.  וזה מה שהתורה רוצה ממנו "ויצא יעקב" צאו תשאפו ותתקדמו לא להישאר באותו משבצת. אנחנו צריכים לקחת את הטבע שהיוונים רצו להשאיר כמו שהוא ככפירה ולקדש ולרומם אותו [יש לנו יהודי יקר מאד בקהילה שהבן שלו נפגע בפיגוע הק' שהיה שבוע שעבר הוא שאל אותי במה צריך להתחזק הוא אמנם קובע עיתים לתורה אבל אמרתי לו להוסיף עוד תמיד צריך להיות מוסיף והולך א"א להיות מקובעים בשום דבר ובפרט לא ברוחניות…] כ"א צריך לשאול את עצמו איך יכול להיות שכבר שנים לא סיימתי מסכת? לא התקדמתי? איך אני עדיין באותו מקום?

הקב"ה לפעמים מנסה אותנו הוא שולח לנו כל מיני ניסיונות לראות אפוא אנחנו ואיך אנחנו מתייחסים לזה האם נתרומם ונבין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה וזה לטובתנו או שנסתכל בעניים שטחיות של 'טבע' וחפש מי אשם ומי מפריע לנו וכ"ו…

-עוד מעט נקרא על לאה שבבן הרביעי שלה קרתה את שמו יהודה – "הפעם אודה את השם"…

והג"מ או' שלאה היא הראשונה שהודתה לשם מבריאת העולם ולכאורה כבר נח הודה במזבח שבנה לאחר שיצא מן התיבה?  אלא שיש הבדל נח ראה את המבול, הוא ראה את העולם חרב והוא ניצל ככה קל להודות אבל בלאה כבר בן רביעי זה היה יכול להפוך ל-'טבע' אבל היא באה גם ע"ז והודתה. כך אנחנו צריכים להיות אין מציאות של טבע! להתרומם מעלה ולהבין שכל דבר שאני עושה אני נוסע ואין תאונה, קם בבוקר, יש לי אישה, ילדים, אין טבע! על הכול צ"ל 'אבא תודה'…

אותו הדבר במעשים שלנו כשבנ"א טורח על איזה דבר גשמי כגון על הרכב, הוא מחפש את הכי טוב ולוקח לו זמן וכ"ו.. ק"ו על רוחניות א' לא יזמין תפילון ולא משנה ממי, אותו הדבר בתפילה ובלימוד צריך לדעת לייקר את זה ולעמול ע"ז בנ"א צריך לדעת 'שכמה שא' מעריך את התורה כך היא תגן עליו'.

א"כ אנחנו למדים – 'מסירות נפש' כדי 'להתרומם': כ"א יודע מהי מסירות נפש בשבילו מה שקשה לא' כל הדברים שהפכו אצל הא' להרגל פשוט לצאת משם – 'ויצא יעקב' לצאת מהמצב הרוחני שלנו כלפי 'השמימה' אדם צריך לתפוס שינוי, אז יכול להיות שאתה מתפלל שלוש תפילות או קורא חוק לישראל אבל הלאה אנחנו צריכים להתרומם להוסיף עוד. וכמו בנרות חנוכה להיות 'מוסיף והולך' וכך כדי לא להישחק תסמן לעצמך עוד אתגר בעבודת ה' לכבוש עוד ועוד ועוד… גם בעצמנו וגם במשפחה – הילדים זה פך השמן הטהור צריך לשמור עליהם מהטומאה ולהוסיף איתם בקדושה!!!

"יה"ר שנזכה כולנו להתרומם תמיד בעבודת ה' וכך בעז"ה להשפיע עלינו חזרה את כל הטוב והשפע מלמעלה"

שבת שלום.